9.9 שנת 2009, היסטוריה beta יקום האי.
ג׳יני התעוררה משנתה. יום קודם לכן, היא קרסה על חוף הים, וכעת היא מצאה עצמה בחדר השינה שלה ושל צ׳יף, מכוסה בשמיכה. כשהתעלפה, היא הבחינה כי לצ׳יף יש גם כאבי ראש חזקים משום מה , כך שהיא העריכה אותו עוד יותר, על היותו מי שהוא. ג׳ינה יצאה מהשמיכה החמימה וקמה על רגליה. היא יצאה מחדר השינה לעבר החדר המרכזי במבצר.
רגע לפני שקרסה אתמול, היו לה הזיות מוזרות מהיסטוריות אחרות כנראה. אם כי מה שהיה מוזר זה, שהיא בכלל לא נראתה כמו ולא נקראה ג׳יני בזכרונות הללו והיא הייתה די בטוחה שצ׳יף הסביר לה כי בכל ההיסטוריות אנשים נראים אותו דבר.
צ׳יף עמד בחדר המרכזי ובידו כוס קפה וחיוך מושלם על פניו.
ואז היא ראתה אך זה. היא הבינה שכל מה שחוותה אתמול הוא אמיתי.
כשצ׳יף פגש את מבטה, היה על פניו מבט מוזר. נראה שהוא רגוע יותר ועם זאת מסוגר יותר.
״צ׳יף״ קראה ג׳יני ברגש ״אני …״
צ׳יף התקרב אליה ונשק לה.
״הכל בסדר. ״ אמר צ׳יף בחיוך טרוד ״תראי לי את הידיים שלך בבקשה.״
ג׳יני הושיטה לצ׳יף את כפות ידיה.
להפתעתה לא היה סימן.
צ׳יף נשם לרווחה.
״אבל איך ? צ׳יף ! אני רוטטת !״ אמרה ג׳יני בתמיהה.
״לג׳יני בשום הסטוריה” אמר צ׳יף בקול מדוד ״…לא היה סימן על היד וככה זה צריך להישאר. תסתכלי פנימה ותראי שכל החוויות שעברה לא איפשרו לה לנסוע בזמן. תקראי לזה … מחסום רגשי. אבל מבחינה טכנית, גנטית, אתמול את הפכת ל…טיימרית ולכן את יכולה לרטוט.״
״אבל … צ׳יף… מה קרה לנו ?״ שאל ג׳יני בחשש ״אני…״
״ג׳יני.״ אמר עומרי בעוד הוא עוצם את עיניו ופקח אותן מחדש במהירות. ״אני יודע בדיוק מה את מרגישה. אני עובר אותו דבר. – אנחנו התעוררנו. האנחנו המקבילים שלנו מיקום אחר התעורר בנו.״
״ואתה…״ שאלה ג׳יני בהיסוס ״זוכר אותי?״
״כן. ג׳יני. אבל תקשיבי לי טוב. זה לא קרה סתם. מישהו עשה את זה לנו.״
״מה זאת אומרת ?״ שאלה ג׳יני בקול רועד.
״המנהיג היה בשיא כוחו שהיקום ממנו באנו התפרק. ההסבר היחיד לזה, זה משהו ידע מה הוא עושה ומה ההשלכות. אם את רוצה לשרוד. את צריכה להבטיח לי, ולצרוב את זה טוב טוב בזכרון כדי שכל פעם שתתעוררי בכל היסטוריה ביקום הזה תזכרי. אסור לך לספר על זה, אף פעם לאף אחד. לאף אחד אסור לדעת שהתעוררנו ביקום הזה ! כולל בנינו, כשאנחנו מדברים בחיים אל תזכירי את זה. גם לא … בסוף.״
״אבל, זהו ? אנחנו תקועים כאן ? ככה אתה מוותר״ שאלה ג׳יני.
״ג׳יני!״ אמר צ׳יף בחומרה. ״אין מה לעשות, היקום כבר נהרס ולא ניתן להשיבו. אנחנו צריכים להתרגל… אלינו, החדשים. וגם חוץ מזה… אולי זו הזדמנות בשביל להתחיל מחדש. בדף נקי. אחרי כל מה שעשיתי.״
״אבל אתה יודע שזו לא הייתה אשמתך הוא שלט עליך.״ אמרה ג׳יני.
״זה נכון שהמנהיג שלט עלי, אבל חלק מהדברים עשיתי מרצוני החופשי.״ אמר צ׳יף בקול עייף. ״ג׳יני. די. בואי נפסיק לדבר על זה. ובואי נתחיל לקדם את מה שדיברנו עליו אתמול.״
״כן אדוני ראש הממשלה.״ אמרה ג׳יני בחיוך ממזרי.
״אדוני הנשיא״ אמר צ׳יף ״ביקום הזה, בעתיד אני אהיה נשיא כפי שאת יודעת.״
ג׳יני הנהנה. ״אל תדאג אדוני.״ אמר ג׳יני בקול מתחסד ״הסוד שלנו שמור טוב טוב. עכשיו בוא לחדר נקדם את העניין של להגשים את הנבואה המסריחה הזו.״
—
2013, יקום השמיניה: ההיסטוריה בה מתרחשת עלילת הפאנפיק הראשית, חודש לפני תפיסת רובי.
עומרי הקיא שוב בשרותים. זו הייתה הפעם השלישית היום ועכשיו הייתה השעה 14:00.
המצב של עומרי ונטשה רק הלך והחמיר.
נטשה הייתה בסלון היא הסתובבה הלוך וחזור ונראה כאילו היא מתאפקת מלרוץ לשירותים, היא קיבצה את הפנים שלה בכאב, במבט אחד, היה נכיר שהיא בהחלט סובלת.
עומרי, שטף את פניו ונכנס לסלון והסתכל ביאוש על נטשה.
״נטשה תשחררי, עדיף לא להלחם בזה. ״
הוא התקרב אליה וחיבק אותה חיבוק ארוך.
״אבל זה כואב עומרי.״ אמרה נטשה על סף בכי.
״כן. אבל רק ככה הכאב יחלוף. לשעתיים הקרובות לפחות.״ אמר עומרי ברוך.
נטשה שחררה את שרירי פניה. תוך דקה מלווה בצרחות אימים, עמדה לפני עומרי נטשה בדמותה של ג׳יני מהיקום ממנו באו.
״יאללה אללה של התופעות לואי האלה !״ אמרה נטשה בקולה של ג׳יני, נימת קולה העידה כי היא מתוסכלת.
עומרי התבונן בה והזיל דמעה.
״זה הכל באשמתי״ אחר עומרי.
״זה״ אמרה ג׳יני בעודה רועדת כאילו היא קופאת מקור ״ממ… ממש לא אשמתך עומרי.״ אמרה ג׳יני. ״ממתי אתה מדבר על זה ?״
עומרי משך בכתפיו.
״אם כבר פתחת את זה, ״ אמרה נטשה בעודה נושמת עמוק ״הדבר הזה שהבטחנו לא לדבר עליו, יש לי תחושה שיש אנשים שמודעים אליו, שמודעים אלינו.״
עומרי הנהן.
״כן.״ הוא אמר קצרות ״גם אני חושב.״
״ניני, הוא מתנהג מוזר.״ המשיכה נטשה ״הוא… כאילו מתרחק ממני. הוא בכוונה לא רוצה להיות איתי באותו חדר לבד ו… המבט שלו… כשהוא מסתכל עלינו, כאילו רצחנו את כל החברים שלו.״
״כי אולי באמת רצחנו – כלומר רצחתי אותם ? יותר נכון נתתי הוראה, ואז רצחתי אבל זה… אותו דבר״ אמר עומרי בשקט.
״אתה…״ שאלה נטשה בחשש ״אתה חושב שהוא זוכר ?״
״יש לי תחושה שכן.״ אמר עומרי.
״אני הייתי בטוחה ש… שאנחנו ביקום אחר, שפשוט דלפנו לעוד יקום.״ אמרה נטשה.
״לא. זהו אותו יקום. רק היסטוריה שונה. בהיסטוריה הזו ריק דלף לדניאל האריס, זה שינה … הכל.״
עומרי התיישב על הספה בסלון, בפנים שמוטות.
״ואתה ? אתה הכרת אותו את ניני? ״ שאלה נטשה בעודה יושבת לידו, מקפידה להתבונן בחבר שלה כל הזמן ״…ביקום הקודם, אני מתכוונת אישית, לא מהסיפורים שלי.״
״אני לא זוכר פגישה,אם הייתה כזו,״ אמר עומרי, מקפיד אף הוא לא להסיר את מבטו מעיניה של נטשה ״אבל יש לי תחושה שמשהו התעסק לנו עם הזכרונות. ״
״מה? כמו ההיפנוט שעושה מייקי ו… ״ שאלה נטשה ״ג׳קסון?״
״לא. משהו רציני יותר. מעיין קרע במרחב ובזמן״ אמר עומרי. ״כזה שמחזיק גם אם אתה דולף ליקום אחר.״
בג׳יני עבר רעד נוסף.
״זה הכל באשמתי.״ אמר עומרי מחניק יללת הכי.
״זה לא.״ אמרה נטשה בקול חמור.
ראשו של עומרי נשמט כלפי מטה, נטשה תפסה אותו ונשקה אותו נשיקה ארוכה.
לפתע היא עצרה ותוך כדקה, תוך צרחות חזקות מצדה, היא הפכה בחזרה ״להיות״ נטשה.
פרצופו של עומרי חזר למבטו המיואש. נטשה שראתה זו, לאחר שסיימה שהשתנות חזרה לאותה נשיקה, שהופסקה באמצע.
–
״מה קרה שפתאום אתה מסכים לדבר על זה עומרי ? על מה שהיה לנו ביקום ממנו באנו לפני… כלומר היקום הזה?״ אמרה נטשה בעודה משחקת בשיער ראשו עומרי.
״ביקום ממנו באנו… אני חשבתי שעשו משהו ספיציפית לנו. עכשיו אני יודע שזה לא נכון.״ אמר עומרי, מלטף את ראשה של נטשה בחזרה.
״אז למה לא דיברת עד עכשיו ?״ שאלה נטשה״ כלומר, איתי ?״
״כי פחדתי שהם יגלו על הרטט. אבל אני די בטוח שניני יודע אז עכשיו,״ אמר עומרי ״…בנינו לפחות אין באמת טעם לשמור על זה בסוד.״
״אתה לא יודע כמה התגעגעתי. עומרי.״ אמרה נטשה בחיוך, מתענגת על המילה עומרי. ״הדחקתי את העבר שלנו, לפינה קטנה במוח, עד כדי כך שההתעוררות עצמה הייתה מאוד מאוחרת בכל היסטוריה.״
״גם אני.״ אמר עומרי בחיוך ״כל פעם שהסתכלתי עלייך, בבית הנשיא. לדעת את כל ההיסטוריה המשותפת שלנו, לדעת שקוראים לך גם נטשה ולקרא לך ג׳יני. אני יודע שבאמת הרגשת ביקום ההוא יותר ג׳יני מנטשה, אבל לפעמים התגעגעתי לטעם המילה הזו על הלשון שלי.״
״עכשיו אתה יכול להגיד אותה כל היום.״ אמרה נטשה בחיוך ואז קפאה.
בצרחות איימים היא שוב פעם שינתה את צורתה לג׳יני.
עומרי טמן את ראשו בידיו ״זה הכל באשמתי.״
״אולי חאלס להגיד את זה !״ אמרה נטשה בקולה של ג׳יני. ״המצב הזה מספיק חרא בלי שתאשים את עצמך.״
״אבל אני באמת אשם. אני לימדתי אותך לרטוט.״ אמר עומרי בקול עצוב.
״אבל אני רציתי״ אמר נטשה ברוך.
עומרי משך בכתפיו.
״למה בכלל אני חוזרת לגוף הזה? למה זו התופעות לואי לי?״ שאלה נטשה.
״אני מניח שהגוף מנסה לחזור לתבנית הגנטית האחרונה שרטטה וג׳יני היא התבנית הגנטית הזו. אני נראה אותו דבר אז… התופעות לואי שלי הן אחרות.״
״כן. אני יודעת.״ אמרה נטשה. ״הייתה את הפעם ההיא שהמנהיג שם לך אזיקי טיימרים כדי להעניש אותך ולא יכולת לרטוט. אני זוכרת מה היה לך.״
״כן.״ אמר עומרי. ״רק שעכשיו תחשבי על זה שזה קורה לי בימים מעולים 5 פעמים ביום. היה איזה יום שהגעתי לשיא של פעם ב-10 דקות. תנסי לחשוב על משהוא שמקל על זה. אצלי נגיד עוזר אם אני חושב על מה אני הולך לעשות למנהיג כשאגלה מי הוא ואיפה הוא.״
״אתה לא זוכר מי זה ? המנהיג ? ״ שאלה נטשה
״לא. ואת?״ שאל עומרי בהתרסה
״לא.״ אמרה נטשה
״הוא השכיח מאיתנו את המידע הזה.״ אמר עומרי ״משהו בתת מודע אומר לי שידעתי. אולי כדאי לשאול את אמא שלי, אולי היא תדע.״
״אמא שלך?״ שאלה נטשה בנחירה רמה. ״מה היא קשורה.״
עומרי נשך את שפתו.
״אה… את לא יודעת.״ אמר עומרי, חשש קל התגנב לקולו.
״מה אני לא יודעת ?״ שאלה נטשה בחומרה
״לא דיברנו על היקום האחר, אז לא אמרתי לך.״ אמר עומרי ״אמא שלי ביקום הזה בהיסטוריה הייתה שכפול של המנהיג.״
״אתה חתיכת מפגר!״ אמרה נטשה בכעס ״למה לא שאלת אותה?״
״כי לא רציתי לדבר על זה.״ אמר עומרי בהחלטיות
״אז תדאג לשאול אותה. דביל.״ אמרה נטשה
״בסדר, בסדר״ אמר עומרי ״רק תקחי בחשבון, שהפרצוף האחרון שאני זוכר זה הפרצוף שלה. כאילו מההיסטוריות האחרות.״
״אבל עזבי את זה. ״ אמר עומרי, מחליף נושא במהירות תחשבי שנייה. מה עוזר לך.״ אמר עומרי. מה מונע ממך את התופעות לואי או מעקב אותם?״
נטשה חייכה אליו חיוך זדוני.
״אני יכולה לחשוב על משהו״ אמרה נטשה
״לא, נטשה״ אמר עומרי, חיוך קטן בצבץ מתחת לשפתו. ״אני רציני״
״גם אני רצינית, עומרי.״ אמרה נטשה. ״כשאני כאליו… נקשרת במגע, מנשקת, למישהו/מישהו ביקום הזה, זה עוזר לי, זה מפחית לי את התופעות לואי.״
״אז כדאי להרבות בזה.״ אמר עומרי בחיוך. ורכן לנשק את נטשה.
–
2013, כמה דקות אחרי סיום החקירה של רובי.
נטשה מהרה להגיע לספרייה, היא סימסה למייקי שהיא רוצה להיפגש איתו ושיחכה לה שם. היה לה משהו חשוב שהיא רצתה לברר לפני שהיא יוצאת לדרך, לצוד את ג׳קסון (ועל הדרך לשחרר את ניצן ונדב) היא גם קראה לדורי על מנת לעבור איתו על התוכניות רגע לפני היציאה מעיין בריף של הרגע האחרון.
״מייקי.״ קראה נטשה כשנכנסה לספרייה וראתה אותו משחק בפליישטיין.
״מה קורה ג׳יני ?״ שאל מייקי, בחוסר ריכוז בעודו מרוכז במשחק ״אממ… כלומר נטשה״
״בסדר. אתה יכול להפסיק שנייה עם זה? ״ שאלה נטשה ברצינות ״יש לי משהו חשוב לשאול אותך.״
מייקי לחץ על מקש בשלט. והסתובב לעבר נטשה
״כן?״ שאל מייקי בחוסר חשק.
״אני אמממ… ״ אמרה נטשה, שוקלת מילותיה ״אמ… יכול להיות. אבל אל תפתח ציפיות, שמצאתי משהו שיכול להוביל אותנו לרמז שיכול להוביל אותנו לאבא שלך, בסופו של דבר.״
בעינייו של מייקי התפתח זיק של תקווה
״השאלה היא…״ המשיכה נטשה ״האם אתה יודע להגיד לי משהו איזשהוא דבר, שרק אבא שלך היה יודע. שאם אני אמצא אותו, אני אדע שזה הוא.״
״תשאלי אותו…״ אמר מייקי במהירות ״מי הביא לי את המשקפיים שלי.״
נטשה הנהנה ופנתה לעלות למעלה לעבר חדר התדריכים שם חיכה לה דורי.
״וג׳יני?״ שאל מייקי.
נטשה הרימה את מבטה אליו. ״תמצאי אותו. בבקשה״
נטשה נגשה למייקי וחבקה אותו. ״אני ממש ממש אשתדל !״ אמרה נטשה בכנות.
נטשה עלתה במדרגות לעבר הקומה השנייה ופתחה את הדלת.
בפנים, מצאה נטשה את דורי. עומד ובידים שלובות וממתין לה.
"נו, אז מה כל כך דחוף ?" שאל דורי בעצבנות קלה, לאחר שנעשה קראה לו לבוא בדיחיפות לספרייה בהודעת SMS.
נטשה משכה בכתפיה,
"שינוי בתוכנית אני יוצאת היום לארה"ב." אמרה נטשה בקול החלטתי.
"היום ?!" שאל דורי בתמיהה אבל עדיין לא סיימנו לתכנ.."
"מה שצריך לתכנן כבר תיכננו" קטעה אותו נטשה. ואת החלק שלי …כרגיל, אני אאלתר. כבר גילתם באיזה תא היא ?"
"כן. היה לנו מזל. התקבלה הוראה מגבוה לשים את ניצן דווקא בתא ספיציפי וככה אנחנו יודעים איפה היא."
"מי שם אותה שם? ג'קסון ? " שאלה נטשה נוחרת קלות.
"כן" אמר דורי.
"הוא חושב שאנחנו נציל אותה." אמרה נטשה בחיוך ״ואת ג'סי יחד איתה. בגלל זה הוא דאג שהן יהיו באותו תא."
"ואנחנו נציל אותה?" שאל דורי בשקט
נטשה בחנה את מבטו של דורי לשוניות ספורות.
"כן" אמרה נטשה לבסוף בעודה נושמת עמוק.
"אז א תת רוצה שנעשה את השיחה איתה … עכשיו ?!" שאל דורי "עם ניצן אני מתכוון"
"כן" אמרה נטשה בהחלטיות ״תגיד לאבי שיקשר אותנו לכלא, לתא של ניצן.״
דורי שלח SMS במכשיר שהוציא מכיסו.
״אני רואה שגם אתה קנית ?״ שאלה נטשה.
״כן.״ אמר דורי ״גם את?״
״כן.״ אמרה נטשה בחיוך, ״בליתי יותר מידי במחיצתכם. נהייתי גיקית.״
״נטשה. את למדת בכתה למחוננים. את תמיד הייתי גיקית. ״ אמר דורי ברצינות
צליל של הודעת sms הקפיץ אותם.
״זהו הוא סידר את זה.״ אמר דורי. במהירות. ״אבי קשר את הרשת של מרכזיית ה-ip שלנו למערכת ה-ip העוקפת של הכלא.״
״וחזרנו לדבר סינית.״ אמרה נטשה בחיוך.
״אני… איך אני אסביר לך.״ התחיל דורי להסביר.
״דורי.״ אמרה נטשה בחיוך מזויף ״זה לא מעניין אותי. תחייג.״
דורי הקיש 6 ספרות בטלפון שניצב למולם והצליל נשמע.
״הלו.״ שאל דורי.
״הלו״ שאלה ג׳סי מבעד לקו.
״שלום לך ג׳סי.״ אמר דורי באנגלית, בקול שקט ״תעבירי לי בבקשה את ג׳ונה. ״
״הלו״ אמרה ניצן.קול הדהד מעבד לספיקר של מכשיר הטלפון, במבטא אמריקאי מושלם.
נטשה, צחקה בקול למשמע קולה
״ואיי״ אמרה נטשה ״איזה מבטא מושלם.״
״מה ?״ שאלה ניצן במבטא אמריקאי מוקפד״ זו מי שאני חושבת שאני שומעת?״
״כן.״ אמר דורי.
נטשה הבחינה בפניו שהוא ספק מתרגש ספק לחוץ. היא ראתה בפנים שלו, כמה הוא אוהב את הבחורה שמדברת איתם, מבעד לקו וזה נתן לה לרגע הרגשה של נורמליות, הרגשה שהיא הייתה מאוד זקוקה לה כרגע.
״ניצן תגידי כן, כן, כן, אם את לא לבד.״ אמרה נטשה בקול רגוע.
״כן, כן,כן״ אמרה ניצן. עונה במהירות.
״ניצן, אנחנו מוצאים אותך משם.״ התערב דורי. בשנית, נטשה התחילה להתעצבן בתוכה שהיא לא תיכננה יותר את השיחה הזו, שבדיוק מי אומר מה. ״אנחנו צריכים שתכניסי את עצמך לבידוד. כדי שתיהיה לך פרטיות ואז נוכל… להסביר לך מה לעשות כדי לצאת משם״
״איך?״ צחקה ניצן. ״ יהרגו אותי לפני בכלל שאני אספיק לעשות משהו כדי להיכנס לב..״
״את צריכה לדקור את ג׳ימ׳יל בבטן.״ קטעה אותה נטשה, בקוצר רוח קל. היא חייבת להבהיר לניצן, כמה מודעין הם אספו וגם לקטוע את החוסר אסרטיביות של דורי ״אנחנו יודעים שהוא המנהיג אצלכם. אנחנו גם מודעים לעובדה שאם תדקרי אותו, כבר לא תוכלי לזכות בשלווה שלך בחזרה, כמה ששלוים יכולים להיות החיים בכלא. אבל רק ככה יהיה לך כרטיס כניסה לבידוד. ג׳מיל מקושר, טוב טוב, בתוך הכלא ואפילו כמה מהסוהרים הם עושי דברו, הוא ירצה לתכנן לך נקמה טובה. משחר ההיסטוריה, אמממ… סתם, מאז שג׳מיל נכנס לכלא, עד עכשיו, כל מי שנרצח על ידו היה לפני זה, כמה ימים בבידוד, זה תמיד ככה, עד שהוא יחליט על נקמה שתספק אותו, ישימו אותך בבידוד.״
״תודה באמת״ אמרה ניצן ״אני לא מתכוונת לשאול מאיפה אתם יודעים את כל זה.״
״כן.״ צחקה נטשה. היא הסתכלה על דורי וראתה כי השפה תחתונה שלו רוטטת קלות ״כדאי באמת. אחרי שתצליחי להכנס לבידוד. נוכל לדבר איתך.״
״איך?״ שאלה ניצן.
״זה לא לטלפון״ התערב דורי. לפני שנטשה הספיקה לענות.״פשוט תעשי את זה.״
נטשה חייכה אליו. אולי הוא יותר אסרטיבי ממה שהיא חשבה. ג׳קסון המנוול הזה לימד אותו היטב.
״טוב.״ אמרה ניצן. ממתיקה טיפה את קולה. ״בשבילך.״
״יאללה, אנחנו מחכים לך.״ אמרה נטשה. שראתה שפניו של דורי נפלו אחרי ששמע את נימת קולה של ניצן ״ברגע שתכנסי לבידוד ניצור איתך קשר״
״טוב״ אמרה ניצן באידישות קלה.
נטשה לקחה את ידה במטרה ללחוץ על מתג הניתוק דורי. החזיק את ידה חזק ומנע ממנה לעשות זאת.
״ניצן.״ אמר דורי. ״רגע לפני שאת מנתקת. יש לי משהו חשוב להגיד לך.״
״מה?״ אמרה ניצן. בכעס קל בקולה.
״אני אוהב אותך.״ אמר דורי.
נטשה הרגישה זרמים בידו של דורי, היא הרגישה כמה הוא מתרגש וכמה הוא חיכה להגיד את זה. היא כל כך שמחה בשבילו, אבל זה גרם לה להרגיש. עוד משהו. וזה הלך וגבר בכל שנייה שעברה. הרגש הזה העיר בתוכה את האהבה שלה לצ׳יף ולעומרי של ההיסטוריה הזו וההיסטוריה ההיא, האחרת וזה אוטומטית גרם לגוף שלה לרצות לרטוט.
״אני לא יודע, אם זה מאוחר מידי, בשבילנו, ״ המשיך דורי ״אבל היה לי חשוב שתדעי את זה.״
״טוב.״ אמרה ניצן בטון ציני מרגיז ״נדבר, אחי. ביי.״
צליל הניתוק נשמע. ונטשה התחילה לרעוד ואת בשנייה אחת היא הסתכלה על דורי. ונפלה על שפתיו. היא נשקה אותו, כפי שבוודאי חלם, לפני הרבה שנים.
הוא התנתק מנשיקתם במהירות.
״מה זה היה ?!״ שאל דורי בכעס.
״אני מצטערת.״ אמרה נטשה. ״אני הייתי חייבת. ואני לא יכולה להסביר.״
דמעה קטנה ירדה במורד לחייה.
״תדאג שדגנית מעודכנת במה שהיא צריכה לעשות? בסדר?״ אמרה נטשה בקול רציני, אם כי רגישות קטנה נשמעה בקולה. ״אני הולכת להתארגן לטיסה״
היא לחצה על הביפר וזימנה את אדם למטוסה.
–
אדם, עמד, מחייך כך שהוא שעון על כנף המטוס ורגלו עליו מקופלת באלגנטיות.
נטשה, התקרבה אל המטוס ולכשראתה את אדם היא נחרה בבוז.
"גם שעושים לך טובה ונותנים לך טרמפ אתה חייב לעשות פוזות" קראה נטשה בקול.
אדם חייך ומשך בכתפיו. "לא יודע" אמר אדם "ואמממ… תודה על זה. על הטרמפ"
נטשה חייכה בחזרה. "כן. בכיף, אבל תצטרך לעשות בשבילי כמה דברים בתמורה"
"בכיף " אמר אדם בעודו עולה במדרגות. "יש לך אישור טיסה?"
נטשה הינהנה "כן, אבי סידר לי."
אדם הינהן בתגובה.
"מה שלום אישתו דרך אגב?" שאלה נטשה בחיוך
"אמ… לא יודע" אמר אדם בפנים חתומות
"חשבתי ש…" אמרה נטשה
"הייתי אצלה פעם אחת, ניני, הוא בעיקר מבקר אצלה." אמר אדם, מקפיד על פנים חתומות.
"זה מעניין " אמרה נטשה בקול חוקר "אתה סומך עליו ?"
"כן." אמר אדם והסתכל עמוק לתוך עיניה של נטשה "למרבה ההפתעה כן."
נטשה בחנה את אדם במבט חשדני מעט ולאחר שנייה נוספת משכה בכתפיה.
"למה, את לא?" שאל אדם בשקט
"אני כן." אמרה נטשה קצרות "אבל נראה שהוא לא סומך עלי. מאז שהתעוררנו הוא לא מוכן להיות איתי באותו חדר לבד."
"אמממ… לא יודע, הוא לא הזכיר שום דבר." אמר אדם בקול שקט.
"סבבה" אמרה נטשה "כאילו … הכל בסדר. אני די בטוחה שאני יודעת למה."
אדם הסתכל עליה בשאלה.
"לא יכולה להגיד" אמרה נטשה בישירות.
אדם שוב משך בכתפיו והתלווה לנטשה בעוד זאת לוחצת על כמה כפתורים במטוס.
המטוס החל לנסוע על המסלול. הייתה כדקה של שתיקה "אדם, תחגור, אנחנו ממראים" אמרה נטשה, בעודה לוחצת על עוד כמה כפתורים.
אדם מיהר למושב שלידה וחגר בדיוק שנייה לפני שהמטוס התחיל לעלות לאוויר, מנתק גלגלעיו מהקרקע. בעודם מתייצבים בשמיים נטשה לחצה על כמה כפתורים נוספים ואדם שם לב שהיא קובעת יעד לטייס האוטומטי.
לפתע, הוא ראה אותה מתפתלת קלות במעיין עיוות של כאב, אבל זה חלף במהירות.
"אדם?" שאלה נטשה בקול זהיר אך נחוש. "מה עם איה? בקיצור! מתי אתם חוזרים?"
"אנחנו לא, נטשה." אמר אדם, "מקס וגם ה'אדם' שהפכתי להיות תמיד יתגשו איתה ועם הרצונות שלה. אנחנו לא חוזרים."
"בטוח ? " שאלה נטשה
"כן." אמר אדם בקול סקרן קלות.
ואז בשנייה אחת, נטשה קמה, מיושב הטייס עליו ישבה, על רגליה ונפלה על שפתיו של אדם.
אדם באופן כמעט אוטומטי נענה לנשיקה ונישק את נטשה בחזרה. אבל כעבור שנייה נוספת הוא ניתק מהנשיקה. הניח את ידו על שפתו בעודו מסתכל על נטשה במבט ספק משועשע ספק מופתע.
״כבר שכחתי שאתה מנשק כל כך טוב״ אמרה נטשה בחיוך.
״תודה, גם את ״ אמר אדם. ״אבל למה ? מה נפרדת מצ׳יף?״
״לא, לא נפרדתי מאח שלך. לצערך הרב.״ אמרה נטשה בחיוך מדגישה את מילותיה. ״פשוט זה הדבר היחיד שעוזר לי עם ה… תופעת לואי… אתה יודע… לנשק משהו שקושר אותי ליקום הזה. ונטשה… קשורה מאוד ליקום שאדם הלוי נמצא בו.״
״תופעת לואי?״ שאל אדם בילבול.
אי אז, השתנתה הבעת פניה של נטשה, להבעה מבוהלת.
״איזה תופעת לואי את מדברת ? את מתכוונת שאת וצ׳יף יודעים למה אני, אנחנו הופכים לגרסא של עצמנו מהיקום ממנו באנו ?!״ שאל אדם, כעס קל מתגנב לקולו.
״אני לא יכולה לספר לך, ״ אמרה נטשה, שבשלב זה היו דמעות בעיניה ״הדבר היחיד שאני יכולה להגיד שיש לך את כל הזכות להאשים אותנו. כי אנחנו אשמים שיש לך את זה. אני חושבת…״
״מה זאת אומרת?!״ שאל אדם.
״אתה חיכית כל דבר שצ׳יף עשה. ״אמרה נטשה ״ אתה כל כך השתוקקת להיות הוא, שפשוט חיכית גם את זה.״
״את מתכוונת לרטט הזה?״ שאל אדם בשקט.
הפעם הייתה תורה של נטשה להיות מבולבלת.
״אנחנו חשבנו ש…״ אמרה נטשה בהיסוס ״…שאתה עושה את זה בצורה בלתי מודעת, אף אחד לא הצליח לעשות את זה קודם בלי ממש ללמוד.״
״מי אמר שלא למדתי?!״ אמר אדם בחיוך
״ומי לימד אותך ?!״ שאלה נטשה בהפתעה קלה, אם כי הסתירה אותה היטב.
״אני לא זוכר.״ אמר אדם. ״זה כאילו נמחק לי מהזיכרון. אני כאילו… זוכר שמשהו לימד אותי אבל אין לי מושג מי זה היה.״
נטשה נאנחה.
״ספר לי על זה״ אמרה נטשה בעייפות.
נטשה הנחיתה את המטוס במנחת מטוסים סודי של המוסד בארה״ב. זה היה אחד מיני כמה מנחתי מטוסים סודיים ברחבי יבשת אמריקה (בידיעת הממשל האמריקאי.) אדם, שבדיוק החליף בגדים, יצא מהמטוס עם מכנסיים מחוייטים, חולצה מכופתרת ועניבה.
נטשה בחנה אותו במבטה, מתחתית המדרגות המובילות למטוס.
״איזה חתיך״ קראה נטשה בחיוך בעוד אדם יורד במדרגות
אדם עטה על פניו פרצוף מרוצה וישר את עמדתו.
לכשהגיע לתחתית המדרגות נטשה תפסה אותו בעניבתו ונשקה לשפתיו.
"ואלליה" אמר אדם בחיוך, במבטא נובי מושלם. "תזהרי, אני עוד אתרגל לזה."
"אז אל." אמרה נטשה "חבר שלי פשוט לא כאן."
"אז …" אמר אדם. "אני מבין שהבאת אותי לכאן רק כדי להיות בובת השעשועים שלך ?"
"לא. מה פתאום!" אמרה נטשה. "אני צריכה את עזרתך בכמה דברים, אני צריכה שנביא משהו למטוס הזה."
"זה קשור למשימה שקיבלת מהראש?" שאל אדם בשקט.
להפתעתו נטשה צחקה.
"קיבלתי מהראש עלק. " אמרה נטשה בקול מלא חיוך "הקטע עם הראש, הרבה פעמים, זה לגרום לו לחשוב שהוא מעוניין שאתה תעשה משימה מסויימת שלמעשה, אתה בכלל רוצה להוציא אותה לפועל. "
"את רצית את זה ? את המשימה הזו?" שאל אדם בליוך
"כאילו דה…" אמרה נטשה,עוברת אוטומטית לרוסית "אחרי שגיליתי שהוא גייס את לינה לסקורפיו, ממש אבל ממש רציתי פגישה קצרה איתו ובגלל ניצן, לא יכולתי… עד עכשיו."
"אבל חשבתי ש…" אמר אדם שוב מוריד את עוצמת קולו ומדבר בשקט "שזה תוכנן בכלל לחודש הבא."
"תוכניות משתנות" אמרה נטשה בקור. "משהו צץ"
"ואת לא מוכנה להגיד מה בדיוק צץ ?" שאל אדם בחיוך "את כאילו… ממדרת אותי?"
"אוךךך" צחקה נטשה "סתום, סתום"
"סתמתי, אשת הנשיא" התגרה אדם. "טוב. איפה הוא בדיוק ? "
"קרוב מאוד לפה." אמרה נטשה "בבסיס של ה-CIA. אתה תצטרך להביא אותו כשהוא יצא להפסקה"
"מה הוא עושה שם?" שאל אדם
"מנסה להוציא את הבת שלו ? אנא עארף ?" אמרה נטשה "לא מעניין אותי."
"הצלחנו להוציא מהנשיא צו הסגרה סודי." אמרה נטשה "עכשיו הקטע בצו הסגרה סודי,זה שאם המוסגר נעלם והם מגלים שזה אנחנו, כלומר ישראל העלימה אותו הם סוגרים אוטומטית את התיק "
"אני יודע מה זה צו הסגרה סודי." אמר אדם "ואת לא יכולה לחטוף אותו כי ?"
"כי אין לי זמן לחטוף אותו בדרכים שלי " סיננה נטשה "ופחות קריטי אם יגלו אותך מאשר אותי."
"את שוכחת שאני סוכן צלילים." אמר אדם מנפח את חזיהו
"לא שכחתי. " אמרה נטשה. ״פשוט שיפנו למאגר הם יראו את השם הרנדומלי שהמוסד דחפו לך. כל כמה זמן זה מתעדכן אמרת ?"
"כל שבוע" אמר אדם
"יופי" אמרה נטשה. "זה אמור להספיק."
"חבל " אמר אדם "סתם התלבשתי"
״למה…״ אמרה נטשה בחיוך ״תוכל לחטוף אותו בסטייל."
אדם גילגל את עיניו.
"לא. באמת אדם. תעשה את זה בשבילי ?" שאלה נטשה
"כן." אמר אדם ברצינות "בשבילך הכל ג'יני."
"טוב." אמרה נטשה. "אז אני הולכת לנמנם במטוס תשים לי אותו קשור ועם כיסוי ראש במטוס ותעיר אותי."
"טוב." אמר אדם בחיוך ויצא לדרכו.
נטשה עלתה במדרגות חזרה למטוס וחייגה לבן-בן.
"היי, סבתוש הרבה זמן לא דיברנו" ענה בן-בן בקול בצד השני של הקו.
"אחת," אמרה נטשה בחומרה "בן בן תפסיק עם זה ושתיים אני צריכה ממך משהו."
"מה את צריכה?" שאל בן-בן.
"אני צריכה …" אמרה נטדה, שוקלת מילותיה "שתיקח את המכונית ותיסע לנ.צ שאני אשלח לך.ואמ… שלא תספר את זה לאף אחד. זו איזו משימה סודית שיש לי."
"אין בעיה סבתוש" אמר בן-בן.
נטשה התעלמה מקריאת הסבתוש האחרונה.
"טוב. אני שולחת" אמרה נטשה
"את רואה ? את מתרגלת" אמר בן-בן מעבר לקו, בקול מבודח.
"ביי בן-בן" אמרה נטשה וניתקה את הטלפון. היא הסתכלה במפה שהייתה לידה ורשמה לבן-בן נ.צ.
היא נשכבה בתא השינה הקרוב ביותר ונרדמה.
–
נדמה היה לנטשה שעברו רק דקות אחדות מאז שנרדמה, אך צבע השמיים בחוץ העיד כי כבר ירד הלילה.
היא התעוררה כי שמעה במדרגות המובילות לפנים המטוס, צעדים שקטים ואיטיים. סוג צעדים אלו, ישמעו בשני מקרים. משהו מתגנב למטוס ומעוניין שלא ישמעו אותו, או משהו סוחב משהו כבד ועולה במדרגות באיטיות ובאמץ.
היא עמדה בגבה אל הדלת, דורכת אקדח פשוט שהיה תמיד במכנס האחורי שלה. למרות שנטשה ממש לא הייתה צריכה שום כלי נשק כדי להגן על עצמה, היא העדיפה זאת כיוון שלא היה לה כוח ״לכלך את הידים״ באותו הזמן.
הצעדים הלכו והתקרבו, ונעצרו כמה סנטימטרים לפני הדלת.
לפתע נשמעה חבטה קולית והתנשפות קלה.
ואז באה דפיקה עדינה על הדלת.
״נטשה ?״ שאל אדם בעדינות
נטשה פתחה את הדלת בזהירות, אקדחה עדיין טעון ומונף באוויר למקרה שמשהו מכוון אקדח לאדם.
נטשה הבחינה כי הם לבדם, מלבד גוף שהיה קשור למרגלותיו של אדם.
״תודה אדם,״ אמרה נטשה ותפסה אותו בחולצתו ונשקה אותו ארוכות.
״אז אני מבין שאנחנו עדיין בקטע הזה ?״ שאל בשקט
״כן.״ ותפסיק להתרגש.״ אמרה נטשה בחיוך. ״עכשיו, תעזוב אותנו במנוחה. ״
לפתע התגנב לפניה של נטשה חיוך לא טבעי. ״לי ולאדון ג׳קסון יש כמה עניינים לדון עליהם.״
אדם, לכשראה את חיוכה של נטשה, התמלא רעד קל והחליט לרדת במדרגות במהירות.
נטשה גררה את הגוף הקשור שהיה מונח מתחתיה לעבר מרכז המטוס והושיבה אותו על כיסא פלסטיק פשוט שהיה מקובע למקומו באמצעות חבלים, שנראה היה שהוכן מראש.
היא הסירה את כיסוי הראש מג׳קסון
״היי ג׳קסון מה שלומך?״ אמרה נטשה במתיקות ״אני הולכת להסיר ממך את מחסום הפה. אם תנסה בטעות להפנט אותי יכאב לך מאוד. הכלל הוא פשוט, אתה עונה אמת, רק בתשובה לשאלות שלי, כי אמירת משהו שלא עונה על שאלותי יזכה לתגמול כואב. האם אני מובנת ? ״
ג׳קסון הנהן בראשו ונטשה התקרבה אליו על מנת להסיר את מחסור הפה שלו.
פניו של ג׳קסון נראו כאילו הוא אחוז אימה, אם כי היה ניתן להבחין שהוא הכין את עצמו לסיטואציה.
״ג׳קסון, ג׳קסון ג׳קסון. ״ אמרה נטשה חיוך לא טביעי התנוסס על פניה. ״אני לא יודעת, איפה בכלל להתחיל. האם להתחיל בלשאול אותך למה בגדת בחברים שלך בצוות ? או לאיפה נעלמת שכולנו כל-כך צריכים אותך, או לשאול אותך, המחסל מהקונגרס, מה גרם לך להרוג את ההורים שלי? ועוד עם אקדח טיימרים ? או שמא לברר איתך למה גייסת את לינה לסקורפיו והפנטת אותה ?״
״אני..״ שאל ג׳קסון.
״אוי. ג׳קסון עברת עברה ראשונה. ״אני…״ זו לא תשובה. ״ צחקה נטשה בצחוק שאינו טבעי. ובעטה בעוצמה בעינו השמאלית של גקסון. ואז שלחה עוד אגרוף כואב לכיוון עיינו השנייה.
בשלב זה ג׳קסון צרח.
״אני יודעת, איך לעזור לך ג׳קסון, אני אעבור שאלה, שאלה. ואתה תענה לי אחת אחת.״ אמרה נטשה בחיוך וסובבה את ראשה לאחור בכמעיין צחוק שיכור (אף על פי שאינה הייתה שיכורה)
״ביקום הזה, אבל בהיסטוריה, אתה יודע, בהיסטוריה בה היית חבר בצוות שלי ושל עומרי.
עומרי נתן לך משימה ואתה נעלמת ובגללה הוא היה צריך… לעשות את המטלה בעצמו. בגלל זאת אנחנו תקועים פה, עם תופעות לואי ש… השטן לא ברא ואני רוצה לדעת למה? מה היה יותר חשוב מלמלא את הפקודות של מפקד הצוות שלך ? ״ שאלה נטשה בשקט
״אני לא יודע על מה את מדברת נטשה.״ אמר ג׳קסון בעודו נאנק קלות מכאב.
נטשה, לקחה לו את הרגל וסובבה אותה 360 מעלות ממקומה.
״ועכשיו?״ שאלה נטשה בקול, מנסה להתגבר על צווחות הכאב של ג׳קסון. קולה היה מלא בכעס אך היא עדיין חייכה את אותו חיוך לא טבעי. ״עדיין אין לך מושג על מה אני מדברת?״
״אין לי מושג, אני נשבע לך.״ יבב ג׳קסון בכאב.
״אין לך מושג?״ שאלה נטשה היא החלה להכות אותו באגרופים ובעיטות באזורים שונים בגוף. ״כבר ראינו מה השבועה שלך שווה, נשבעת אמונים למוסד לשמוע למפקדים שלך וכידוע לא עמדת בזה.״
״אין לי מושג על מה את מדברת.״ אמר ג׳קסון נאנק.
נטשה מצמצה.
״את לא זוכר כלום מהיקום הזה, מהיסטוריה אחרת אה?״ שאלה נטשה בקול שקט ומסוכן.
״לא נטשה. אני דברתי אמת.״ אמר ג׳קסון.
״אז אם כך, ״ אמרה נטשה בחיוך לא טבעי. ״זה הופך את הדברים לעוד יותר חמורים. אתה יודע, שתפרתי את התיק לג׳סי… אני… בהתחלה עוד חשבתי שאולי אני אחוס על חייה ואציל אותה מהמוות שתכננתי לה, אבל אחרי מה שאמרת לי עכשיו. לא נראה לי. מה שכן נראה שמגיע לך למות בידיעה מהילדה שלך מתה. הייתי גם הורגת את הילד, שקנית לו משקפיים כה יפים בשביל שהוא יוכל להיות עם אמא שלו, אבל … אני יותר מידי קשורה אליו. ״
פניה של נטשה הזילו דמעה והיא השתנתה בכאב עצום, אך בשקט לג׳יני.
״אבל, די לרגשנות יש לי שאלות נוספות עבורך. ״ אמרה ג׳יני מחזירה את חיוכה הלא טבעי. ״אתה באמת לא זוכר את מה שקרה לנו בהיסטוריה הקודמת ?״
״לא!״ הזדעק ג׳קסון. פוחד ממה תעורר תגובתו.
מבטה של נטשה נהיה מפחיד.
״אז … אתה …. רוצה להגיד לי ״ בשלב זה נטשה התחילה להכותו בכל מילה. ״שעשית את כל זה למרות שלא זכרת כלום?״
״אילו דברים את בדיוק מתכוונת?״ הזדעק ג׳קסון ביללת כאב.
״אני מתכוונת, לזה, שרצחת את ההורים שלי,״ אמרה נטשה ממשיכה להכותו ״…בדם קר, רק בגלל שהם היו מתנגדי קונגרס. אני מתכוונת, לעוד דברים מזעזעים שעשית ביקום ממנו הגענו וגם ביקום הזה ! שגייסת את לינה והפכת אותה למה שהיא, שבגללך היא הכירה את דניאל, מה שגרם למותה. ואפילו המניע שלך לא היה מוצדק. אתה בכלל לא זוכר מסיבה כזו או אחרת את ההיסטוריה … האחרת.״
״אין לי מושג מה את מתכוונת.״ אמר ג׳קסון מזיל דמעות מרוב כאב.
״לא. אין לך.״ אמרה נטשה הספיקה ונשמה עמוק. היא בחנה את גופו החבול של ג׳קסון. ״אתה תשלם על זה. אני נשבעת לך. אבל קודם כל תענה על שאלה אחת.״
היא הוציאה סכין והתקרבה לגרונו של ג׳קסון.
״מי אמר לך, או המליץ לך להרוג את ההורים שלי ? ביקום ממנו הגענו?״ שאלה נטשה כמעט בלחישה
״הלנה… ״ אמר ג׳קסון בלחש, גונח מכאב ״זה לא ברור?״
נטשה חתכה את עורו של ג׳קסון, מתחת לעינו והוא צרח בשנית.
לאחר מכן היא נתנה לו בעיטה עוצמתית בראש והוא – איבד את הכרתו.
2013 – לאחר שיבת ניצן ונדב לארץ. מטה המוסד הסודי.
נטשה סגרה את הדלת של לשכת ראש המוסד לאחר שוודאה כי ניצן יצאה אף היא. היא הסתובבה במקום ונתקלה בבחור שהיה גבוה ממנה.
היא הרימה את עייניה וגילתה שזה אדם.
״אני מבינה שחזרת.״ אמרה נטשה בחיוך.
״כן.״ אמר אדם בחיוך, אך בקול שקול ״הכול עבר בהצלחה ובלי תקלות.״
ניצן שהסתכלה על אדם. צעדה קדימה כך שנכנסה בין נטשה לאדם, כשפניה כלפי אדם.
״היי לך.״ אמרה ניצן בחיוך
״שלום לך גברת ניצן״ אדם בחיוך קורן, כזה שהיה שמור במיוחד לניצן.
היא חיבקה אותו חיבוק חזק.
״אדם?״ שאלה נטשה ״אני יכולה לדבר אתך רגע?״
אדם הנהן.
״תישארי כאן, שנייה אני חוזרת.״ אמרה נטשה בקול שקט.
אדם פנה להתלוות לנטשה.
״אדם.״ אמרה נטשה בשקט לאחר שהתרחקו מספיק. ״אני צריכה שתבטיח לי משהו.״
״מה?״ שאל אדם, אף על פי שחשד מה תהיה תשובתה
״אל תנסה… להמשיך עם ניצן. ״ אמרה נטשה ״זה הדבר האחרון שהיא צריכה כרגע וזה לא הולך לעבוד.״
״כן.״ אמר אדם. ״אני יודע. גם לא התכוונתי וגם חוץ מזה. דורי באמת אוהב אותה וזה מה שהיא צריכה כרגע.״
״נכון.״ אמרה נטשה. ״בכל מקרה, מה עשית ליד הלשכה של הראש?״
״רציתי לדווח לו על המשימה וגם …״ אמר אדם מגמם קלות.
״גם מה ?״ שאלה נטשה בחשדנות.
״נו.. טוב. את לא תאהבי את זה… ״ אמר אדם בקול מבשר רעות ״אני וניני גילנו, כלומר, מירי גילתה לנו, שמורדי הגיש בקשה לראש הממשלה, להתחיל את שלב ב׳ של פרויקט הזאב הבודד. מה שקרה עם ניצן וג׳קסון ועם רובי, הלחיץ אותו ו… ״
״ואתה באת לצעוק עליו אני מקווה?״ שאל נטשה.
״כן. אבל זה לא יעזור. ראש הממשלה כבר חתם.״ אמר אדם.
״אבל מי יהיה בפרויקט, צריך ילדים עם למדא.״ אמרה נטשה
״את שוכחת שלמוסד יש גישה מלאה למועצה היום, בזכות יאיר. ״ אמר אדם. ״וזה כולל גישה לתוכניות של אבא שלי.״
״אתה לא מתכוון לחממה?״ שאלה נטשה בפנים משותקות.
״לצערי כן.״ אמר אדם.
נטשה צעדה בצעד מהיר לכיוון חדרו של ראש המוסד.
