2012:
בחוץ היה חשוך וכל כך שקט שרק ציוץ הצרצרים נשמע. צלצול השעון המעורר, ליד מיטתו של רובי, העיד שעכשיו כבר 5 בבוקר.
במרחק לא רב מידי, במיטה מתקפלת שנפרסה יום קודם לכן, שכב חברו הטוב מהצבא, ג׳קסון. אתמול, היה זה לילה גדוש בחוויות וסיפורים, הם צחקו, אחד עם השני, על עלילות הצבא, על המפקד המטומטם, שתמיד כשצעק זה היה נדמה כאילו חזיר, צועק עליהם. על רפי, שתמיד שכח את הנשק שלו באוהל ואחר כך הסתפק בתירוץ ״שכחתי״ במסדר. על ג׳וני, שהיה מאוהב במקי״ת טירונים ועל אריק, שפעם ברח לו פיפי במכנסיו, לאחר שביצע ״משחק בנשק״ כיוון את הנשק לכל כיוון, כי הוא בא לראות על משהו, ויצא שאחד האנשים שכיוון שעליהם, היה המ״פ.
הם הלכו לישון בשעה סבירה בהחלט, אבל כעת, כשרובי קם, הוא שם לב לכאב פועם בראשו. למען האמת הוא הרגיש ממש לא טוב. רובי הרגיש כאילו משהו מנסה לצאת החוצה מהראש שלו, מנסה לפרוץ את הגולגולת, ללא הצלחה. ואז ברגע אחד, בעודו מכפתר את כפתורי חולצתו, תוך תהייה, מדוע ראשו כואב, תוך שנייה אחת, הכאב נעשה לבלתי נסבל, רובי התחיל לראות, מה שהוא חשב להזיות, מחיים אחרים, הוא ראה נערה יפה ובלונדינית, וראה נערה בעל שער שחור, הוא הרגיש שהוא שונא אותה, הוא ראה איש בגלימה אדומה וגם… הוא ראה את ג׳קסון, חברו מהצבא, תוך שהוא קורס באיטיות על הרצפה, התחיל רובי לתהות, בדבר אמיתות העובדה, שג׳קסון, חברו הטוב מהצבא, אכן היה איתו בצבא, או בכלל אכן קיים, במחשבות על כך, שדעתו התחרפנה עליו, התעלף רובי.
בפעם הבאה שרובי קם, הוא הרגיש אחרת, טוב יותר, טוב הרבה יותר. הוא נשם עמוק ופקח את עיניו, ג׳קסון בדיוק הבחין בפקיחת עיניו ניסה לפקס את מבטו על עיניו של רובי.
״נו? התעוררת כבר?״ שאל ג׳קסון בתקיפות.
רובי פקח את עיניו לרווחה. הוא התיישב על המיטה וציין לעצמו את העובדה, שג׳קסון, החזיר אותו למיטה.
״תודה ג׳קסון.״ אמר רובי בחיוך.
״אין בעד מה. ״ אמר ג׳קסון. ״עכשיו תענה לי בבקשה. האם התעוררת ?״
רובי הבין שהשאלה מופנית לפאן אחר משחשב.
״כן.״ אמר רובי בהחלטיות. ״בדיוק כמו שציפינו.״
ג׳קסון קם לחבק את רובי.
״טוב לראות אותך סוף סוף״ אמר ג׳קסון. רובי שם לב שג׳קסון מחניק דמעה.
״כן.״ אמר רובי, בחיוך לא טבעי. אך עם כוונה מאוד אמתית ״גם אותך.״
״איך אתה מרגיש?״ שאל ג׳קסון בחשש, בעוד רובי, שם לב שהוא בכוונה לא מזכיר שום פרט מסגיר למקרה שרובי, כלומר הוא, פשוט ״זורם עם הסיטואציה״.
״האמת שטוב.״ אמר רובי בהחלטיות. ״מוזר, כאילו, האישיות שלי ממש נטמעה בו. כנראה עשית טיפול טוב. ג׳קסון.״
״הוא היה מטופל מצטיין.״ אמר ג׳קסון.
״אני עדיין ממש זוכר את החוויות יחד בצבא,״ אמר רובי בהרהור, ״כלומר, אני יודע שזה לא אמיתי, אבל במוח שלי, זה מרגיש כל כך אמיתי…״ ואז בשנייה אחת קפא רובי והיה ניתן לראות את הצבע אוזל מפניו, הוא החזיק את ראשו בידיו, וזעק מכאב.
״מה זה הכאב ראש הזה עכשיו?״ שאל רובי, בקול זועק.
״אני לא יודע, אני רק יכול לנחש.״ אמר ג׳קסון שוקל את מילותיו. ״אמרתי לך את הסיכונים דניאל.״
רובי הסיר את ידיו מראשו, נדמה שהכאב שכח.
״מי אתה?״ שאל רובי את ג׳קסון, בעודו מישר את חולצות
״reject mind " מלמל ג׳קסון, ספק לעצמו, ספק לרובי.
״אני מבקש שתצא מכאן ברגע זה.״ אמר רובי. בקול רועד במקצת אך תקיף ״בתור סגן מנהל החממה, יש לי הרשאה להגדיר אותך בתור משיג גבו…״ לרגע נעצר לרגע רובי והשתנק במעט.
הוא עצם לרגע את עיניו ופקח אותם שוב. הפעם הוא הסתכל על ג׳קסון.
״אני מבין שזה מה שקורה כשמנסים להתעורר במשהו שאין לו למדא?״ שאל ריק בשקט.
״כן״ אמר ג׳קסון בדאגה. ״הוא אשכרה עשה לך reject mind, למעשה, על עצמו, וזה גרם לשני דברים, קודם כל, הוא פיצל את עצמו ממך, את חולקים את אותו מוח בצורה כל שהיא אבל בממדים שונים ועל הדרך הוא מחק את הסיפור היפה שהמצאתי. האמת מפליא שעדיין לא היה לו מוות מוחי״
רובי הנהן. ״הוא חזק.״ אמר דניאל והסתכל על גופו. ״אני ממש מרגיש אותו מנסה לפרש את מה שקורה, אני לא יודע להסביר את זה. ״
ג׳קסון הנהן.
״לאנשים מבחוץ זה יכול להראות כמו פיצול אישיות.״ אמר ג׳קסון. ״אתה כבר לא כל כך נשמע, או מדבר כמו רובי של מקודם, כלומר יש לך אותו קול, אבל הטוניזציה, היא של דניאל. ״
״איך זה הגיוני?״ שאל דניאל ״הישות המקורית שלי, היא לא דניאל, איך הגיוני שאני זוכר את הזכרונות שלו?״
״זה באמת מעניין.״ אמר ג׳קסון בהרהור ״אני מניח שמאחר ודניאל לא איתנו עוד, הטבע מפרש את שניכם כישות אחת. מה שחשבנו שאולי יקרה ״
״מה שאתה חשבת שיקרה״ תיקן אותו דניאל בחיוך ״אתה פשוט גאון.״
״אתה יכול לשלוט בו ?״ שאל ג׳קסון, משנה נושא במהירות.
״לא בדיוק.״ אמר דניאל, ״הוא מנסה לקחת שליטה אבל… כרגע הישות שלו די רדומה. כנראה הוא בטראומה, אני מניח שברגע שהוא יתעורר הוא יקח שליטה. מקודם ניסיתי לדבר איתו והוא שמע אותי. בגלל שאנחנו חולקים את אותו מוח, אני חושב שאני יכול להשפיע על איך הוא ישמע אותי, כקול פנימי, או כקול חיצוני.״
דניאל הבחין שג׳קסון מרים גבותיו בספקנות.
״אני לא יודע להסביר את זה, אבל זו האמת״ אמר דניאל בהצטדקות מסוימת.
״אוקי.״ אמר ג׳קסון ושלף את אקדחו, תוך שהוא מרכיב לו משתיק קול. ״מה התוכניות שלך להמשך?״
״בדיוק כפי. שהם היו מלכתחילה,״ אמר דניאל בתקיפות ״הדבר היחיד שהשתנה זה שעכשיו אני צריך להכניס אותו, ולא את עצמי, למעגל הפרויקט. אין לי מושג למה אתה חושב שאתה הולך להרוג אותי עכשיו. ״
״אתה מבין שמשהו במוקדם או במאוחר יעלה עליך?״ שאל ג׳קסון ״75 אחוז מהתוכנית הזו היא רק בשביל הנקמה שלך, היא עד כדי כך היא חשובה לך?״
״אתה יודע שכן.״ סינן דניאל בכעס ״וחוץ מזה, במקסימום נגיד לכולם שרובי שלנו, סובל מפיצול אישיות.״
ג׳קסון תחב את אקדחו חזרה לכיס.
״אם אתה אומר.״ אמר ג׳קסון. ״מה עוד אתה צריך ממני ?״
״כלום. ״ אמר דניאל, ״אני מניח שהתוכנית מתקדמת כמו שצריך בגזרה שלך ?״
״כן״ אמר ג׳קסון מחייך חיוך אמיתי לראשונה ״לפני יומיים קניתי לה בית. זה נראה מחזק את תחושת האבהות לגבי.״
״מעולה.״ אמר דניאל, בחיוך קצר רוח ״מתי אתה לוקח שליטה ?״
״בשבועות הקרובים.״ אמר ג׳קסון בחיוך
״אנחנו נצטרך את ילדי הפלא שלנו עסוקים בתקופה הקרובה,״ אמר דניאל ״בזמן שאנחנו עושים פה שינוים קטנטנים ביקום.״
ג׳קסון הנהן.
״הם התעוררו ?״ שאל דניאל. ״כולם?״
״כן.״ אמר ג׳קסון. ״ולילי מהווה הרבה יותר בעיה ממה שחשבנו. היא קיפרית, אני מניח שנתקלת בהם במהלך הנסיעות בזמן שלך ?״
״אמ.. כן.״ אמר דניאל ועיוות את פניו, בהזכרו בזיכרון הכואב. ״לא נורא. נתמודד, הכי חשוב כרגע שנעסיק אותם ונתחיל לעבוד.״
ג׳קסון הנהן בשנית.
״אמ.. ״ התחיל לשאול דניאל, שוקל את מילותיו. ״אני יודע שזה נושא רגיש, אבל ג׳יני התעוררה ?״
״כן.״ אמר ג׳קסון. ״והחשש שלך היה מוצדק. גם דילן פה.״
פניו של דניאל נפלו. ״הייתי צריך להרוג אותו כשהייתי יכול.״
״זה יותר טוב.״ אמר ג׳קסון. ״זה ימקד אותך במטרה״
״כן.״ אמר דניאל בספקנות, ״אולי. אני מציע שתצא מפה. לפני שידידנו יתעורר.״
ג׳קסון הנהן בשלישית .
״אני מצפה לעדכון ממך, בימים הקרובים.״ אמר ג׳קסון והגיש את ידו ללחיצה
״ברור.״ אמר דניאל ולחץ את ידו של ג׳קסון. ״ואמ.. ג׳קסון, תודה, על הכל.״
ג׳קסון הנהן קלות ״זה למטרה משותפת.״ אמר, ויצא מהדלת, בעוד דניאל מרגיש, שגם לרובי, בגללו, מתגלגלת דמעה במורדת הפנים, דמעה שדניאל עצמו, הזיל. הוא עצם את עיניו, ונתן לרובי, לקחת שליטה על הגוף.
בתקופה הקרובה, גם כשלא היה בשליטה, דניאל היה מודע לחלוטין למטרתו. הוא הצליח להשפיע על רובי, כך שיצטרף לג׳ודי, שחיפשה שותף טיפש, מתוך החממה, לעבוד לצידה. ג׳ודי, אמרה לרובי, שמדובר במבצע סודי של המוסד, דניאל, כששמע זאת, כמעט גרם לרובי לנחור מצחוק, אך הוא השתלטת על עצמו, וניצל. היו רגעים בהם ג׳ודי הייתה עם רובי לבד, שדניאל התקשה מאוד לא להתפתות ולקחת שליטה על רובי, בניסיון לחנוק את ג׳ודי למוות. הוא הרגיע את עצמו בכך, שבכל יום שעובר, כך גם מתקדמת התוכנית והנקמה לבסוף תהיה הרבה יותר גדולה ומספקת.
במהרה, לאחר כמה ניסיונות מביכים למדי, גילה דניאל שהוא לא מצליח להפנט אנשים, באמצעות עיניו, כפי שג׳קסון מיהר להסביר לו, שכנראה הבריאות הנפשית שלו או של רובי, לא במיטבה, והוא אינו מרגיש שלם עם הנשמה לו ולכן, ככל הנראה הוא לא מצליח. למזלו, גילה רובי, שבשנים שלא היה, כבר שיפרו את החומרים והשיטות וניתן להגיע לתוצאות דמות, באמצעות שבשבת הפנוט. הפעם הראשונה שהוא השתמש בה, הייתה כדי לשכנע את המדען הראשי של הפרויקט שלהם, אב הבית המקומי, שהוא (מרכוס) מצא פתרון להשתקת אנשים בלי להורגם ולהציע אותו, לג׳ודי וזאב. בלי לעורר חשד מיותר ברובי. אך ככל שהתרבו הימים ומימוש התוכנית התקדם, נאלץ רובי, להשתמש בהפנוט יותר ויותר פעמים ובכלל, הוא מצא עצמו לוקח פיקוד על גופו של רובי, בתדירות הולכת וגוברת, ככל שעבר הזמן. הוא התחזה ללקוח, ששמע על הפרויקט של ג׳ודי וזאב ובערמומיות שעוררה את הערצתו העצמית, דניאל פשוט הצליח להשתלט על הפרויקט ולהיות מעורב ואחראי לכל חלק בו.
הוא כבר, עשה מחקר מקדים וידע הרבה דברים שג׳ודי וזאב טרם גילו.
–
2013:
דניאל פקח את עיניו, הוא הבחין שהוא אזוק למיטת בית חולים ושנייה אחת אחרי, חיוך עלה בפניו, לאחר שנזכר באירועי האתמול. הכול הולך לפי התוכנית. דניאל חש את תודעתו של רובי מתעוררת, והחל לתכנן ״שיחת עידוד״. למען האמת דניאל התחיל לרחם על הילד, רובי קליין, אליו הוא ״זלג.״ הוא היה ילד מפוחד, שלא היה לו מושג קלוש, מכלום ודניאל – שנא אנשים שמעוררים בו רצון לרחמים. לאחר שתודעתו של רובי התעוררה לגמרי, דניאל נזף ברובי, והקפיד להגיד לו כי הוא אפס בדיוק כמו אביו (דניאל גילה כי זו נקודה רגישה אצל רובי ונהג לנצלה בכל שיחה עמו.) מיד לאחר מכן, שהרגיש כי הוא הצליח ״לקחת שליטה מלאה״ הוא זימן את האדם, שהיה אמור להביא לו טלפון מוצפן ולשחררו מהאזיקים. בהמשך, במונית, הוא ישלח כמה SMS כדי שיבטלו לו את הצו עיכוב יציאה מהארץ. על פניו של רובי נמרח חיוך גדול ולא טבעי, הכל, הולך לפי התוכנית.
–
באותו הזמן בדיוק, באזור תל-אביב, בספרייה אשר שימשה את כוח המשימה של המועצה מתוקף תיק 1403, לפעילותיה, נטשה הלכה בחלל החדר הלוך וחזור, אבי ניסה להשיג שליטה על נתב״ג למקרה שרובי ינסה לברוח מהארץ, ובמקביל, גם לאפשר לו בכלל אישור יציאה מהארץ כי על כך התבססה התוכונית שלהם.
בינתיים שטף הדיווחים זרם לספרייה, עומרי שנסע לעזור למועצה בשטח, עדכן אותם כי מצב הנוכחים בכנס השלום בסדר גמור ועליהם להמשיך בתוכנית. הוא הגדיר את נטשה כמפקדת המבצע וקבע כי האיום בקיומו של רובי מחוץ להשיג ידם הוא פוטנציאל עצום לפגיעה בבטחון היקום וההיסטוריה.
לאחר כמה דקות של הלכיה מורתת עצבים, נפתלי, יצא מהחדר של אבי ובישר כי יש לכוח המשימה עיניים בנתב״ג וכעת, רובי לא יכול להימלט.
בהערכות שהם קיימו, הם סברו כי רובי ימלט למטוס הפרטי שברשותו (בינתיים, הם עלו על החשבונות הסודיים של הלקוח, שהתגלה כרובי.) ולכן נטשה, שהתעקשה שהכל היא תעשה לבדה לקחה רכב, ונסעה לנתב״ג למקום בו היה מטוסו הפרטי של רובי.
נטשה עברה במהירות את כל המחסומים והגיעה למטוס.
היא דאגה כי הטייס, שהיה כבר מוכן במקומו ״ירד״ מהמטוס. וכעת היא המתינה לרובי, בשקט ובנחישות.
היא הביטה מתא הטייס בעל החלונות השחורים, לכיוון המדרגות המובילות למטוס, ולאחר כמה דקות של צפייה מלווה בדריכות, אך עם זאת, שלווה ורוגע כפי שנוהג זאב בודד לפני משימה, היא הבחינה ברובי, שהולך בגב זקוף ובצעד בטוח לעבר אותן מדרגות. נטשה, שלא היה לה זמן או כוח להתעמת כעת עם מי שזה לא יהיה (ובסבירות גבוהה שזה ריק / דניאל או שניהם) החליטה ״לקצר עניינים.״
רובי הגיעה במהרה, למקום בו היא המתינה לו – תא הטיס, ודאי כדי לתת לו הוראות ליעד הטיסה, נטשה, שחיכתה לו בדריכות, בשנייה שנכנס, נתנה לו מכה חזקה בתחילת עמוד השידרה, כך שיתעלף. היא נשמה נשימה עמוקה והרימה את גופתו הרפויה של רובי על גבה. בעודה סוחבת אותו, למושב האחורי במכונית השחורה, שחנתה ליד המטוס, הרהרה נטשה באבטחה הגרועה שאפשרה לפושע המסוכן והמבוקש ביותר במדינה כרגע לברוח בכזו קלות מבית החולים (אף על פי שידעה כי אבי מעורב…) וכן על הפעם האחרונה שירדה ממטוס פרטי, וחיכתה לה מכונית שחורה ליד שדה התעופה.
–
בצעד חריג החליט עומרי, כי את החקירה של רובי, יבצעו נטשה, הוא ודדי.
הם מיקמו אותו בחדר החקירות במערה, חדר צדדי שבנו, במיוחד למקרים כאלו. הוא היה אזוק לכיסא בו הוא ישב, בדיו וברגליו וכל זאת לא לפני שראו כי אין לו שום סימן על היד.
השלושה ישבו בחדר מול הכיסא בו ישב רובי וחיכו שיתעורר.
לאחר כמה דקות, רובי פקח את עיניו. הוא ניסה להרים את ידו, כמה שנראה לשפשף עיניים ואולי לגעת במצחו הדואב. אך ללא הצלחה (מכיוון שהיה אזוק.) לאחר שהבין כי הוא אזוק הוא פנה להתבונן סביבו, אי אז, הוא הבין היכן הוא נמצא.
״אתם…״ אמר רובי בחשש קל, אך תקיפות קולו התגברה ממילה למילה ״אתם חטפתם אותי מהבית חולים! אני דורש שתחזירו אותי.״
״לא חטפנו אותך משום בית חולים.״ אמרה נטשה ברוגע ״אתה יודע שלקחנו אותך מהמטוס אליו ברחת.״
״מה?״ שאל רובי מעיין צווחה. ״איך ברחתי ? הייתי אזוק למיטה בבית החולים. המשוגע הזה, שוב ירד עלי. אם כבר אתם צריכים לחפש אותו.״
״משוגע ?״ שאל עומרי בהיסוס ״אין לי מושג על מה אתה מדבר רובי…״
״נו זה … ״ אמר רובי בעצבנות ״זה ריסס את הוירוס, אני… ניסיתי לעצור אותו ו…״
לפתע. המבט של רובי קפא לשנייה. ואז הוא חייך חיוך גדול.
״אוי… דושינקה, צ׳יף או עומרי או איך שקוראים לך בימים אלו. ודדי החמוד, אני כל כך התגעגעתי אליכם.״ אמר רובי בשקט, בחיוך מלא טירוף. ״אתם תצטרכו לסלוח לילד הכל-כך מתוק הזה שאירח אותי בשנה וחצי האחרונה, אצלו בגוף, הוא לא יודע מכלום. הוא רק ביצע הוראות.״
״מה זאת אומרת?״ שאל עומרי ״תסביר. דניאל״
״זה סיפור ארוך מאוד.״ אמר דניאל ״הכל מתחיל בזה שבגלל הבן המחורבן שלך הגעתי לכאן בשנת 1999…״
דניאל סיפר בדרמטיות את כל הסיפור, בהשמטת חלקים מסוימים וספציפיים שלא רצה שידעו, איך נפגש עם ג׳קסון, איך חשב כי הקריפטון הוא מה שיחזיר לו את המסע בזמן, את הרצון שלו לנקום בנטשה וברוני בג׳ודי ובעומרי ואת כל הסיפור שלו בשנים האחרונות.
״אז זה מה שקורה שדולפים למשהו ללא למדא?״ שאל עומרי את דדי ״הקורבן נהיה בעל פיצול אישיות?״
״כן.״ אמר דדי, בטון מהורהר. ״אך זה לא אמור להיות אפשרי. כנראה הם עשו עבודה רצינית על הרובי הזה. שינו לו לגמרי את האישיות, היקום היה חייב לגרום לרייק לדלוף אליו.״
״שנייה, ״ אמרה נטשה בקול מהורהר ועצבני במקצת, יש משהו יותר חשוב עכשיו שצריך לשאול את דניאל היקר שלנו.״
היא התקרבה אליו ושלפה בחגורתה את מה שהיה נראה כסכין.
״אני רוצה לשמוע עוד על הג׳קסון הזה. ״ אמרה נטשה במתיקות. ״למעשה אתה אומר, שזה בוב, הבחור שאחראי על רצח הורי?״
״משהו כזה.״ אמר דניאל בחיוך
״ואתה אומר…״ אמרה נטשה ״שהוא זה שדאג שלינה תצטרף לאירגון המסריח שלכם ?״
״אמ… ״ אמר דניאל ״אני לא בדיוק יודע. דושינקה.״
בשלב זה נטשה חתכה לו את היד בסכין.
״איה.״ צעק רובי המדמם. ״אמרתי לך, שנשארתי במיטה. איזה אינטרס יש לי לשקר לך.״
ושנייה אחר זה, חזר החיוך המשוגע של דניאל.
״את לא יכולה להכאיב לי.״ אמר דניאל בחיוך ״כל פעם שאת מנסה משהו כזה, אני מתנתק וצולל לתת מודע שלו. את תדעי אך ורק מה שאני רוצה שתדעתי.״
נטשה בלעה את רוקה.
״לשאלתך,״ אמר דניאל בחיוך מעוות שהיה אפשר לפרשו כחיוך של נדיבות. ״ג׳קסון היה אחראי לגיוס אנשים, אז כן, הוא כנראה גייס גם את לינה. הוא ידע לזהות את האנשים הנואשים ולהפנט אותם. אבל מה שכן. אני מבטיח לך שתמיד דאגתי לה. וחלק מהתוכנית שלי הייתה לנקום במשפחה של האידיוט הזה. יוליוס שבגללו היא מתה.״
״אז אתה רוצה להגיד לי שניצן זו.. חלק מתוכנית הנקמה שלך ?״ שאל עומרי.
״או !!! " הכריז דניאל בקולו קרייני ״שתי נקודות למורה להיסטוריה המטולוגי של הכפר ! אבל… לא בדיוק. אתה מבין, הייתי צריך משהו שיסיח את הדעת של כולכם ממחלקת התיאום הבין משרדית. אם ניצן ודורי, היו פנויים, לא הייתי יכול לעשות את כל ההפתעות שעשיתי עם זאב ועם ג׳ודי. הייתי צריך שהם יהיו עסוקים ואתם לא תשימו לב שהבן אדם הכי קרוב לראש הממשלה הוא בכיס שלי. שלא לדבר על זה שאחר כך סחטתי מתחת לעייניים שלכם, את ראש הממשלה.
״ידענו על זה, פשוט… ״ אמרה נטשה
״… לא היה לכם זמן לחשוב על המשמעויות של זה והאם מי שעומד מאחורי זה מסוכן. ״ אמר דניאל בחיוך.
״וזה בדיוק מה שרצית ?״ שאל עומרי.
״כן. השגתי את כל המטרות שלי לשלב זה.״ אמר דניאל.
נטשה שהביטה בו בסלידה נחרה בשקט.
״יש לך משהו להגיד דושינקה?״ שאל דניאל בשקט.
״כן.״ אמרה נטשה בחיוך ״בסוף לא הצלחת הכל. בסוף לא הצלחת לברוח.״
למרבה ההפתעה, דניאל צחק בקול.
״אוי, כמה שאתם תמימים.״ אמר דניאל. ״אתם חושבים שתפסתם אותי במקרה? אתם חושבים שאני סיפרתי לכם את הכל במקרה ? אני בדיוק במקום בו רציתי להיות.״
״למה ? רצית להיתפס?״ שאל דדי בסקרנות קלה.
״כן דדי, רציתי משהו שמכיר אותי מספיק.״ אמר דניאל ״אני רוצה שתהרגו אותי.״
״מה זאת אומרת?״ שאל עומרי בחיוך ״למה שנהרוג אותך? למה אתה רוצה שנהרוג אותך.״
״שאלה יפה. ״ אמר דניאל בחיוך ״אני רוצה שתהרוג אותי, כי נמאס לי להיות כלוא בתוך הגוף הזה. ואתם אכן תהרגו אותי. כי אתם אנשים טובים ונחמדים ולא רוצים לגרום לעוד סבל לרובי המסכן. ״
״אנחנו לא מתכוונים להרוג אותך.״ אמר דדי. ״אבל כן, אנחנו נגרש אותך מהגוף הזה.״
הוא התבונן לעבר עומרי שהנהן.
״ואל תדאג דניאל מתוקי.״ אמרה נטשה. בעודה משחקת עם הסכין בידיה ״מה שלא תהיה התוכנית העתידית שלך, ג׳קסון יזמר לי אותה״
״מי אמר שיש לי תוכנית עתידית ?״ אמר דניאל.
״אתה לא הואלת בטובך להסביר איך הגעת לגוף של רובי. במדויק. ״ אמרה נטשה. ״אבל אל תדאג, אני עוד אגלה.״
״כמו בימים הטובים, שאני דאגתי לכם לחידות ואתם לא הצלחתם לפתור אותן.״ אמר דניאל בחיוך.
״טוב דדי.״ אמר עומרי בשקט רב ״מה צריך לעשות?״
״צריך לקחת את החלאה הזה לטורבו טיים ולעשות תגובת סטירה לגוף שלו ולדליפה של דניאל״ אמר דדי.
אתם תביאו אותו ואני אקרא למי שצריך, אמר דדי ״ונעשה את תגובת הסטירה״
״מה זאת אומרת למי שצריך ?״ שאל עומרי בשקט, אך בכעס מסוים.
״מצטער, עומרי.״ אמר דדי. ״אני לא יכול לספר לכם.״
״בכל מקרה.״ אמר עומרי מתעלם לרגע מהערתו האחרונה של דדי ״איך אתה מתכוון להפריד את ה… יצור הזה מרובי? תגובת סטירה אמרת?״
״כן.״ אמר דניאל בחיוך. ״אתה מבין עומרי. לרוביל׳ה שלנו אין למדא. מה שגורם לו להשתגע כשאני חולק איתו את התודעה. במצב נורמלי התודעה אמורה להתאחד, כמו שקרה לי עם ריק ולך עם צ׳יף. ולנטשה המתוקה, עם ג׳יני. ״
״איך אתה ?״ שאל עומרי.
״… עומרי אני אדם חכם.״ קטע אותו דניאל בצחוק מטורף. ״בכל מקרה כדי להפריד בנינו, צריך תגובת סטירה באמצעות תדר מסוים ואנרגיית למדא מסוימת שתגרום להתנתקות החלק שלא באמת קיים מרובי.״
״משהו כזה.״ הנהן דדי ובחן את רובי במבט מוטרד.
״טוב.״ אמרה נטשה. תוך שהיא נושקת קלות לעומרי ״אני לא מתכוונת לבזבז זמן. אני הולך לסיים עם דורי את התוכנית להחזיר את ניצן ובדרך אני אעצור לתחקר את הזבל הזה״
״אבל נטשה …״ אמר עומרי, אך נטשה קטעה אותו. ״אין טעם עומרי. אני כבר החלטתי. אני נפגשת עם הראש לאשר את המבצע. שלא יצא שאני פועלת בלי אישורו.״
עומרי הנהן ״אבל איך תסבירי לו על ג׳קסון ?״ שאל בשקט.
״אני כבר אחרטט משהו״ אמר נטשה. ויצאה מהחדר במהירות.
—
רובי שכב בטורבוטיים. בעיניים קשורות. האמת שזו הייתה הפעם הראשונה של דניאל בתוך המכשיר והוא היה סקרן לקראת התחושה של פעילות הטורבוטיים, על גופו, שכן זו הפעם הראשונה שיצא לו להיות במכשיר.
הוא שמע אנשים נכנסים לחדר והרגיש את המכשיר מתחיל להשפיע. הדבר האחרון ששמע. זו צעקת כאב קצרה של שני אנשים, שזיהה לפי קולם שכן, יצא לו להיות במחיצתם די הרבה זמן (או להיות עם הקול והגוף שלהם די הרבה זמן.) הקולות ששמע, הם של בן-בן וניני. לא היה מאושר יותר ממנו, לדעת את הידע הזה לפני שהתודעה המודלפת שלו התנדפה מגופו של רובי בפרץ אנרגית למדא חזקה.
רובי פקח את עיניו והיה נראה כי הוא ללא אזיקים במיטה לבנה בחדר גדול, הוא היה עדיין מחובר לאינפוזיה של נוזלים, אך סך הכול, לאחר שהתבונן בגופו, הכל היה נראה נקי ושלם וכמובן שלא היה סימן ללקוח. בכלל, הכאב ראש שכל כך הציק לו בחודשים האחרונים (שנה וחצי ליתר דיוק) נעלם כלא היה.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת בחדר בו הוא היה נמצא. בחורה עם שער חלק בצבע ג׳ינג׳י, פנתה אליו.
״רובי ?״ שאלה הבחורה ״אני יכולה להיכנס?״
היא החזיקה בידה דפדפת עם דפים ומחברת עבה עם ספירלה ובצידה עט.
״שמי אנה ואני הפסיכולוגית הראשית של המקום פה.״ אמרה אנה.
״פסיכולוגית ?״ שאל רובי והזדקף במקום בישיבה לעמדת מגננה. ״אבל אני … אני לא משוגע.״
״לא.״ אמרה אנה ברוגע ״אתה לא משוגע. אבל אתה צריך לדבר, על מה שעבר עלייך.״
״מה זאת אומרת?״ שאל רובי בחשד.
״חלקים גדולים מהיום.. ״ אמרה אנה ברוגע אך עם קמצוץ קטן של סקרנות ״…שאתה לא זוכר, או דברים שאתה זוכר שאתה בכלל לא עשית, או סיטואציות מוזרות שהיית בהם, שנראה לך מהצד כאילו דיברת לעצמך, אבל אתה יודע את זה בדיעבד, אתה די בטוח שאתה לא מהאנשים שמדברים לעצמם.״
״אני מקשיב.״ אמר רובי, עדיין בדריכות.
״אתה היית מעורב שלא באשמתך בחלק ממשימה מרושעת, ש… משהו רשע עשה.״ אמרה אנה ״אבל לצערי, לפני שאני ארחיב אתה צריך לחתום על הסכם סודיות״ היא הגישה לו דף נייר, שרשום עליו סודי ביותר ופירוט התחייבות עם חתימה בסוף המסמך. ״זה משהו ברמת הבטחון הלאומי שאסור שידלוף, אם אתה רוצה לקבל את הטיפול שלנו ולקבל את התשובות שלך, אתה חייב לחתום.״
רובי מיהר לקחת את העט ולחתום על המסמך.
״יופי.״ אמרה אנה
״אכן יופי.״ אמר רובי. ״עכשיו, תתחילי לשפוך.״
—
2012:
בזמן שהתפנה לדניאל, כלומר לרובי, מהעיסוק בפרויקט, הוא התפנה להתמקד בחלקים אחרים של תכניתו. נקמה ארוכה ביוליוס והכנת ״השטח״ לקבלת יכולת הנסיעה בזמן בחזרה.
רובי הקפיד לעקוב בקפידה אחרי תלמידי החממה, ובעיקר, אחרי אלה- לי רשף, יפתח הר-לב ואלונה ברגר. האמת, שאת מקרה אלונה הוא גילה ממש במקרה, והכל בזכות בן-בן ממשפחת הדברים, דוחפי האף הלאומיים. רובי רקם תוכנת משנית שלמה להתנקמות במשפחה של אלונה.
הוא הרגיש שהוא חותר לנקמה ברבדים הכי עמוקים שלה, דבר זה הסב לו אושר גדול. והצליח להוריד מהתחושה הנוראית שהרגיש, הסוד הגדול שלו, מאז שזלג ליקום הזה.
במקביל, גם ג׳קסון התקדם בתוכנית, הוא דאג להסיט את ניצן משאר החבורה, היה חשוב וחיוני לצורך התוכנית הגדולה שלהם, שהחבורה תתעסק בעניינים אחרים ועל כן נוצרה פעולת ההסחה.
הערת כותב הפאנפיק: יכול להיות ששבוע הבא, תיהיה פגרה קצרה (הגיוני מאוד גם שלא) והפרק הבא יצא רק בעוד שבועיים. בנתיים, אל תשכחו לשתף ולשאול שאלות.
