הערת מחבר הפאנפיק: כדי שתבינו את המשך הסיפור, אם יש לכם שאלות על הפרק, חשוב שתשאלו, ואני אענה (במידה והתשובה לא תיהיה ספויילר לפרקים הבאים)
2000:
אף על פי, שדניאל הרגיש תחושת סיפוק, של סגירת מעגל, הוא הרגיש גם ריקנות קלה ומיהר לגשת לתכנן, בראשו לפחות, את הצעד הבא – לחקור את אחיו של יוליוס ברגר.
מאותו היום ועד יומו האחרון, היום בו הצליח סוף סוף לקבל לגופו את הקריפטון, דניאל לא הצליח להפנט בצורה טובה, כמו שהצליח להפנט את יואל וג׳ודי. הוא תלה את האשמה, בכך שהנפש לו לא שלמה וכפי שג׳קסון הסביר לו, רק אדם עם נפש שלמה יכול להפנט כמו שצריך. הוא חשב עד יום מותו, שהנפש שלו תתאחה, ביום בו הוא יקבל בחזרה, את היכולת לנסוע בזמן.
–
דניאל הסתובב בתל אביב, הוא עצר בחנות אקראית, וקנה כובע מצחייה, דניאל חשב לעצמו, שכדאי בימים הקרובים להוריד פרופיל. הוא האמין שהאירועים הקרובים, פרישתו של יואל מהמוסד והמעבר הטוטאלי למועצה, מותה של נועה והמעבר של עומרי אף הוא למועצה ואולי אף הטירלול אשר יתגבר מיום ליום אצל ג׳ודי, יובילו לכך שהמוסד, ירד לגמרי מסקורפיו. בימים האחרונים, הוא ניתלה על כך, שהם בוודאי עוקבים אחריו פחות, בשל כך שלכאורה התנגד אליהם, כעת הוא היה בטוח, שכבר לא יהיה להם אכפת והם ישאירו למועצה את הטיפול הבלעדי בעניין. הוא האמין שבבוא היום, המוסד ידאג לגנוב מהמועצה את הקריפטון, אלא אם הוא ישיג אותו קודם.
אך למרות הכל, כדאי בימים הקרובים להוריד פרופיל כך חשב לעצמו. בתחקיר הראשוני, שיבואו לשאול אותו, הוא פשוט יגיד שהוא וג׳ודי החליטו להיפרד והיא השתגעה מזה. גם ללא יכולת הפנוט דניאל ידע להיות מאוד משכנע.
על כן, בעודו עוטה את הכובע הוא הרכין את ראשו והשיג מונית לכיוון ביתו לצורך תכנון הצעד הבא.
בימים הקרובים על אף שהוריד פרופיל, דניאל המשיך בתיאום עם ג׳קסון, להתארגן לפעולה בביתו של איגור ברגר – אחיו של יוליוס. כחלק מההכנות, הוא השיג אקדח ותחמושת, וליתר בטחון גם מסכה, לבנה, של ליצן, מאחר ולא ידע איך יתקבל בבית. דניאל העדיף לא לחשוף את זהותו מהתחלה, אלא רק לאחר שהוא בטוח. במקביל לכל זאת, הוא הקפיד, לנסוע לעתים תקופות לדרום, ולבצע מטלות, עבור המנהיג, דניאל, הרגיש כי הוא בדרך הנכונה לשולחן העגול. הוא גם תכנן להביא את לינה לארץ, לאחר שהעניינים ירגעו. הוא הקפיד לדבר איתה באופן תדיר ויומי, ולא משנה כמה עומס היה לו, היא מצדה התמרמרה על נכוחותה של לילי ועל כך שיש ימים בהם הן עולות אחת לשנייה על העצבים, במיוחד לאחר שהמנהיג עזב.
הסתבר, ש״הרכש החדש״ שהמנהיג השיג לסקורפיו, היה לא אחר מיועצו של חבר מפלגת השלטון, האדם שמיעדים לו תיק בכיר בממשלה הבאה, כגון חינוך או בטחון או חוץ ויתכן שאף בעוד מספר שנים את הנהגת המפלגה (ובכך את רשות הממשלה). אחד הדברים שדניאל אהב אצל מנהיג סקרופיו, זה שהוא היה מהאנשים המתכננים קדימה ומשקיעים בעתיד. יש לומר, הסיבה מלכתחילה, שהמועצה התעניינה בארגון סקורפיו, הייתה מכיוון שהמנהיג הורה לאנשי הכספים של הארגון להשקיע במחקר של יוליוס ברגר, לכשזה התגלה בידי המועצה, היו כמה אנשים, חברי הארגון, שהלשינו או חטאו בלשונם, שחוו לצערם את טקס עקיצת הסקורפיו. דניאל חשב, כי זה הוא עונש ראוי ולמרות שהיו לו כוונת משניות, שמח על כך שהוא בארגון שיודע להעניש כהוגן את חבריו, כשצריך.
יום הפעילות הגיע. דניאל התארגן בשעה מאוד במוקדמת באותו בוקר, הוא שם את האקדח, באחורי מכנסיו, מוסתר בחולצתו (אף על פי שקיווה שלא יצטרך אותו.), לקח תיק קטן בו שם את המסכה. בכיס הקדמי השמאלי, הוא שם את ארנקו, וכן את המכשיר הנייד בעל הקו המאובטח לג׳קסון, ובכיס הימיני דניאל שם את המפתחות לביתו, וחוט מתכת לפריצה, במידת הצורך. דניאל קרא לצורת ההתארגנות הזו, ״setup לבריחה מהירה.״
הוא לבש את הג׳קט היום יומי שלו ויצא מהבניין בו הוא התגורר. בכניסה לבניין, כבר המתינה המונית שדניאל הזמין מראש. במהלך הנסיעה, דניאל פיזם לעצמו שיר חדש, שבדיוק שמע ברדיו. למרות שהיה ניתן לצפות כי דניאל יהיה לחוץ ממה שהוא עומד לעשות בעוד פחות משעה, דניאל, שהיה בטוח בתוכניתו, היה דווקא במצב רוח טוב. לכשהגיעה המונית, לכתובת, שדניאל מסר לנהג, הוא שילם לנהג ואף הוסיף לו טיפ מכובד, יצא מהמונית וטרק את הדלת בחוזקה. כשראה, שהנהג התרחק, הוא הוציא מהתיק את המסכה החזיק אותה בידו והתקדם לכיוון הבית.
כשידו מונחת על השער, הוא חשב שהגיע הזמן ללבוש את המסכה, לכן, הוא עטה אותה, על פניו ומיהר לפתוח את השער בצעד בטוח. הוא התקרב לדלת בצעדים שקטים. ואז כשעמד עם הפנים לכניסה, הוא הוציא מאחורי מכנסיו את האקדח והחזיקו מתחת לחולצה ביד ימין בעוד ביד השנייה הוא צלצל בפעמון.
הדלת נפתחה. ולפני דניאל התגלתה ילדה קטנה בת 4 בערך, מאחורי הילדה עמדה אישה, שדניאל שיער כי זו אימה. הילדה הביטה למשך כמה שניות בדניאל.
״שלום מתוקה. איך קוראים לך ?״ שאל דניאל בקול מתקתק החיוך נראה ונשמע היטב, גם מבעד למסכה.
בשלב זה הילדה צרחה.
״לא יפה ככה לצרוח.״ אמר דניאל, בעוד האישה מנסה לסגור את הדלת, אך הוא חוסם אותה ברגלו, בעודו מכוון את אקדחו על הילדה.
״אני אשאל עוד הפעם.״ אמר דניאל בנימה איטית, ספק עצבנית ספק משועשעת. ״איך קוראים לך ילדה ?״
הילדה הסתכלה על אמה שעודדה אותה לענות, בפנים רגועות ככל הניתן, בהנתן בעובדה שמכוון על הילדה אקדח.
״ד..דריה.״ אמרה הילדה בשקט.
״יפה דריה.״ אמר דניאל בחיוך ״שם מאוד יפה. עכשיו למה שלא תלכי לאבא ותבקשי ממנו לבוא לרגע ?״
דריה הסתכלה בשנית על אימה, שעודדה אותה בעיניה לעשות את רצונו של דניאל. דריה נכנסה לתוך הבית, בעוד דניאל ממשיך לכוון את האקדח כלפי האישה.
דריה חזרה בעקבות גבר, שהיה נראה בשנות ה-40 פחות או יותר לחייו. כשעמד בפתח הדלת, הוא התבונן בסיטואציה.
״אדוני, בוא נכנס פנימה,״ אמר ברוגע, בעוד האשה מהנהנת בהסכמה בראשה ״חבל סתם להבהיל את האשה והילדה המסכנים. ״
דניאל חייך מבעד למסכה, ״אחרייך״ אמר דניאל. הדובר פנה להכנס לתוך הבית, ודניאל, דלק בעקבותיו, דניאל הניח כי האיש שנמצא לפניו הוא איגור ועל כן, הוא כיוון עליו את האקדח.
איגור הוביל את דניאל לחדר צדדי בבית, קטן וסגר את הדלת.
״עכשיו אתה יכול להוריד את המסכה ?״ שאל איגור בשקט ״שנראה עם מי אני מדבר.״
דניאל שקל לרגע.
״אוקי, אז תרים את הידיים״ אמר דניאל לאחר שחשב לכמה שניות. איגור הרים את ידיו מעל הראש ונתן לדניאל לראות את כפות ידיו.
״יפה״ אמר דניאל ״עכשיו תניח בזריזות את הידיים מאחורי הראש. ״
איגור ביצע את הוראתו של דניאל וזה לכשראה שאין סכנה שאיגור ישלוף אקדח, בשעה שהוא לא מוכן, הוריד בזריזות את המסכה. דניאל חייך חיוך גדול לאיגור.
״אני יודע מה אתה מנסה לעשות״ אמר איגור מיד. ״כבר נתקלתי בחבר שלך, שניסה לעשות לי אותו דבר. התשובה שלי נשארה שלילית, אני לא הולך להצטרף אליכם לסקורפיו.״
בשלב זה דניאל כבר היה מבולבל.
״אבל הצענו רק לאח שלך.״ אמר דניאל חלושות.
איגור שהבין את המתרחש צחק בקול.
״אה… אתה חשבת שאתה מדבר עם איגור ?״ שאל איגור. ״אחחח.. לפעמים אני שוכח כמה אנחנו טובים, אני לא איגור, אני יוליוס.״
דניאל התאושש מהר מהפתעה.
״גם ככה אתם דומים… " אמר דניאל, ספק ליוליוס ספק לעצמו ״אני מניח שהוא שינה לך משהו קטן במבנה הפרצוף ושאר העבודה זה לגרום לפנים להראות מבוגרות יותר ?״
״כן.״ אמר יוליוס, מופתע מרמת הבקיאות של דניאל ״השינוי הקטן, זה כדי לא להיתפס במערכות זיהוי פנים וההזדקנות הפנים, הם כדי שיחשבו שאני זה אחי, מה שנראה כעובד מעולה. ככה אפשרות לחיות בשקט בשעה שכולם חושבים שאתה מת, וגם, המבנה של הפנים שלי, לא הולך להשתנות ב-10 שנם הקרובות, למרות הניתוח, כך שרק הקדמתי את הקץ של הזדקנות הפנים.״
״אני לא יודע איך לבשר לך את זה״ אמר דניאל בחיוך, ״אבל אף אחד לא באמת חושב שאתה מת.״
״אני יודע״ אמר יוליוס בחיוך ״יותר נוח להם לחשוב שאני מת. וזה win – win. עכשיו, תלך לבוסים שלך ותגיד שלא הצלחת להפנט אותי ותעזוב אותי במנוחה בבקשה. ״
להפתעתו של יוליוס, דניאל המשיך לחייך.
״אני לא באתי לצרף אותך לסקורפיו.״ אמר בקול שקט ״אני באתי כדי להציע לך הצעה.״
יוליוס נדם, ממתין לשמוע את דבריו של דניאל. דניאל, לקח אתנחתא של שנייה לפני שהמשיך, כדי לתת לדברים לשקוע.
״אני הולך לתת לך מימון,״ אמר דניאל, בקול שקט, אך מלא חיוך ״אתה מצדך, תמשיך במחקר שלך על הקריפטון, אתה תזכה לתהילת עולם ולהיכנס לספריי ההיסטוריה ואני אזכה להיות הראשון בעל גן הקריפטון בגופו.״
דניאל יכל לראות את הגלגלים במוחו של יוליוס מתגללים, סומק בלחיו העיד, שהוא מעוניין ואולי אף מתרגש.
״אבל…״ אמר יוליוס, “יש כל כך הרבה מכשולים, את הנוסחה לקריפטון, החבאתי בשני חפצים, פסלים של קופים ומכרתי אותם לאיש מוסד לשעבר, שמתגורר בטורקיה היום, וכמובן, כל המידע תיאורתי לחלוטין ונוכל בצע ניסוי אמיתי רק בעוד 8 שנים הלמדא של השישה, תגיע לפונטנציאל שאיבה מקסימלי. ״
״למה בכלל החבאת את הנוסחא ? ״ שאל דניאל, כעס קל התגנב לקולו.
״כי ככה נתתי למועצה יותר אינטרס לא לחפש אותי.״ אמר יוליוס בסבלנות ״אם היה לי ביד את הנוסחא, כבר ממזמן הייתי מת והמועצה היו לוקחים את הקריפטון לעצמם.״
״ולמה אי אפשר לשאוב מהם למדא עכשיו?״ שאל דניאל ״מששת הילדים ?״
״כי אם תשאב מהם עכשיו״ אמר יוליוס ״לא תשיג כלום ואתה סתם תהרוג אותם.״
״אז אתה אומר… ״ אמר דניאל, מנסה להבין עד הסוף, ״שהגוף שקולט את הקריפטון צריך להיות בעל למדא.״
״כן. אבל למדא זה משהו מאוד נדיר״ אמר יוליוס ״ובוודאי אין גם לי וגם לך וגם לרוב העולם,לכן נצטרך לשאוב, מהילדים למדא, כדי שנוכל לייצב את הגן בגוף, כי למי שבגוף שלו אין למדא. לא יכול לקלוט את הגן, בלעדיהם, כלומר בלי למדא״
״בוא אני אגלה לך סוד.״ אמר דניאל בחיוך. ״אני לא יודע מתי זה יקרה, אבל בעוד כמה שנים, מדענים יגלו, שלהרבה יותר אנשים יש למדא.״
״אני … אני לא יודע אם אתה צודק.״ אמר יוליוס. ״אני עובד על עובדות, אבל גם אם מה שאתה אומר זה נכון, צריך כמות מסוימת, מסתפקת של למדא כדי להיקלט, הגוף גם צריך להיות צעיר מספיק כדי לייצר למדא במידה ובכמות האופטומלית. אני אשלח אותך לשכפל לי כמה מסמכים מהאוניברסיטה, קבוצת מדענים בשם חבורת למדא עשתה ניסוי בהעברת מקור ייצור הלמדא והוא לא הלך כל כך כמו שצריך, אני צריך לקרא את פרטי המחקר שלהם.״
״למה אתה צריך את זה?״ שאל דניאל ״אנחנו לא רוצים להעביר את מקור הייצור, אנחנו רוצים להעביר את הלמדא עצמה. לגוף אחר בשביל לייצב את הגן.״
״כן.״ אמר יוליוס. ״אבל אנחנו צריכים להבין עד הסוף, איך אנחנו בדיוק עושים את זה. והמחקר הזה יכול לעזור לנו״
״אז בוא אני אתן לך עוד הפתעה. ״ אמר דניאל. ״תשלח משהו לכתובת שאני אתן לך ואביא לו את המחקר. לא צריך להתגנב, לא צריך לצלם, אחד החוקרים בחבורת למדא הזו, חבר בסקורפיו.״
״מי רוברטו ?״ שאל יוליוס.
״מה אתה מכיר אותו?״ שאל דניאל
״שלום, שלום, לא הכירות עמוקה״ אמר יוליוס.
דניאל הנהן בראשו בהבנה
״לא, לילי, היא חברה אצלנו״ אמר דניאל
יוליוס החוויר לרגע.
״אתם צריכים להיזהר, ״ אמר יוליוס חרישית ״כשאתם עובדים עם האישה הזו, אי אפשר לסמוך עליה.״
״כן. אנחנו יודעים. אני יודע לפחות״ אמר דניאל
״גם אם אנחנו נעבוד ביחד, אתה חייב להבטיח לי, שהיא לא תהיה מעורבת.״
דניאל הנהן בראש בשנית להסכמה.
—
כבר באותו הערב, דאג דניאל לתוכנית, לצורך הוצאת המסמכים מלילי, האמת שזה היה לו די פשוט, מאחר והוא ידע, שלילי, היא בן היחידות שבסוד העניינים, לגבי התכלית האמתית של חקר הלמדא, על ידי המנהיג, דניאל ביקש מג׳קסון שירמוז לילי שהמנהיג מעוניין לקבל גישה למחקרים שהתבצעו ע״י חבורת הלמדא, קבוצת המדענים שחקרה את נדידת יצור הלמדא בין בני אדם שונים, הקבוצה שכללה את לילי עצמה, את רוברטו, אבנר, ועמוס, בעלה לשעבר של לילי, האדם שהמנהיג השתוקק להשיג את השליטה עליו, יותר מכל אדם אחר בארגון.
כשלילי הבינה במה מדובר, כלומר שהמנהיג מעוניין בחומרים אלה, היא פשוט כמו פתי, הביאה גם הביאה, ארגז שלם, המכיל את כל המסכים המתעדים את המחקר. ג׳קסון דאג, שיביאו ארגז זה, במשלוח מהיר לארץ, לביתו של יוליוס.
2013:
דורי עלה המטוס לארה״ב בדיוק כפי שעשה בתדירות גבוהה בתקופה האחרונה. אך הפעם, הוא לא ציפה לשהות שם לבד. חבריו, יגיעו איתו בעוד פחות מ-24 שעות, לבית המשפט, לגזר הדין במשפט של ניצן. איך שהוא הייתה תשתית ראייתית שניצן הייתה שותפה לעסקת סמים גדולה מאוד. האמת, שהיא נראית כל-כך מוזרה בשנים האחרונות, כל פעם שדורי ראה אותה, זה היה נראה כאילו היא נוכחת פיזית אבל לא באמת נוכחת במחשבה, בלב, בסיטואציה. דורי לא יתפלא אם באמת, היא הייתה שותפה לעסקת סמים הזו, כדי להכניס לכלא את נדב – שזה כל מה שעניין אותה. כמה שבעות קודם לכן, ניתן גזר הדין של נדב, ובמשפט, על אף שהיא הייתה כבר באזיקים, היא חייכה חיוך גדול כשהשופט נתן את גזר הדין. הרשו לנדב להתכונן לכלא והוא צפוי להיכנס אליו בעוד זמן מה. את ניצן לעומת זאת, שופטים בחומרה רבה, שכן אומרים שמאחר והיא אשת CIA, החומרה של מעשיה חמורה ביותר, בגלל מעמדה לניצן יש גישה למשאבים ויכולות שלנדב אין ועל כן, התביעה דורשת גזר דין משמעותי ביותר וריצוי עונש בכלא השמור של ה-CIA.
היום, הרבה מחבריו יגיעו תחומי ארה״ב לרגע המשפט. למעשה, אנה ורוני (שהיו חברות בכוח המשימה.) הגיעו אף הן איתו בטיסה, חלק אחר של החברים שרצו (ויכלו) לבוא ולתמוך בניצן, יבואו בהמשך היום בדרכים עצמיות.
העניין הוא, שכאן הייתה ההזדמנות האחרונה. כלומר, ברור היה שהמשחק מכור. גזר הדין כבר נחרץ ואלא אם כן ניצן תעורר מהטריפ שהיא חיה בו – היא צפויה לשבת בכלא הכי מאובטח בערך בעולם הרבה, הרבה זמן וכנראה – לכל החיים.
דורי, נחת בשדה התעופה, נפרד מרוני ואנה שחיכו לשאר (וגם רצו לנצל את הזמן לשופינג קטן) ומיד לקח מונית למה שהיה פעם דירתם של ניצן ושלו.
הוא עלה במעלית בדממה, לה הורגל. הוא לא היה בוורג׳יניה זמן ממושך. מאחר וגזר הדין צפוי היה להתרחש כאן, בבית המשפט של ה-CIA הוא חשב שאין מתאים מכך, שהלילה הוא ישן כאן.
הוא הגיע לדלת וסובב את הפתח בנעול. הוא פתח את הדלת והדבר הראשון שנגלה אליו היה הריח המוכר ואהוב, ריח שגם ניצן הייתה מוכנה להודות בסודי סודות, שזהו ריח של בית. הבית שלהם.
הדבר השני, שדורי שם לב אליו, הוא הרגשה של נוכחות לא רצויה, כזו שלא אמורה להיות בבית שלו של ניצן. על כן, דורי נכנס לדירה בשקט גמור באקדח שלוף. בספה בסלון הוא הבחין בגבר גבוה שישב עם הגב אליו. ואף על פי כן, אותו אדם דיבר אל דורי.
״אני חיכיתי לך דורי.״ אמר ג׳קסון. ״ידעתי שתבוא.״
דורי נאנח והוריד את האקדח.
״יופי״ אמר דורי. ״ניצחת, עכשיו תביא את המפתח ותעוף מפה. ״
״אתה יודע טוב מאוד שהמנעול המצ׳וקמק בכניסה״ אמר ג׳קסון בחיוך ״…זה לא מה שיעצור אותי מלהכנס לכאן.״
״ועדיין. זה מפריע לי שחלאה כמוך יכול להיכנס אלי הביתה״ אמר דורי בכעס ״…עם מפתח מתי שהוא רוצה. ״
ג׳קסון משך כתפיים וזרק אליו את המפתח.
״יופי.״ אמר דורי, ״עכשיו מה אתה רוצה?״
״אני רואה שאתה עוטה משקפיי שמש. ״ אמר ג׳קסון בחיוך, מתעלם משאלתו של דורי. ״תן לי לנחש, אף אחד לא מאמין לך ? שהפנטתי את ניצן ?״
״לא. כי הם לא יודעים עדיין כמה חלאה אתה.״ אמר דורי בהחלטיות. ״עכשיו או שתגיד מה שאתה רוצה, או שתלך מפה״
״מה אני רוצה… רציתי לדבר אתך.״ אמר ג׳קסון בשקט.
״אני לא מתכוון להסיר את המשקפיים אם זה מה שאתה מתכוון…״ אמר דורי, הפעם היה זה תורו לחייך.
״לא, דורי, לא.״ אמר ג׳קסון ״אני תופס ממך וגם מניצן, אנשים הגונים. כאלה שמשחקים את המשחק על פי הכללים.״
״נו ו…״ אמר דורי, עצבנות קלה התגנבה לקולו הרגוע להפליא.
״גדלתם להיות הסוכנים הכפולים המשולמים.״ המשיך ג׳קסון ״…אתם מספרים לכל צד בדיוק מה שהוא צריך לדעת, לא יותר ולא פחות ומשארים חלק מקלפים קרוב ללב. ״
״כי ככה למדו אותנו.״ אמר דורי ״ולא רק אתה.״
״כן. אני יודע. ״ אמר ג׳קסון ״ועדיין. יכולתם לגלות הרבה דברים על ה-CIA, עלי. והחלטתם שלא.״
״כי זה הדבר המכובד והראוי לעשות, במיוחד לאדם שהציל לך את החיים.״ אמר דורי בשקט.
״נכון דורי. ״ אמר ג׳קסון ״למדת היטב. ועכשיו אני מבקש טובה אחרונה.״
״למה אתה חושב שאני אקשיב לך?״ אמר דורי.
״כי אתה אדם של כבוד. אדם שמכבד את הקוד״ אמר ג׳קסון בחיוך ״עכשיו תסתום ותקשיב. בחודשים הקרובים… בדרך כזו או אחרת, אתם עומדים לגלות עליי דברים… שבוא נגיד … לא כל כך נעימים.״
״לא נעימים לנו, או לך?״ זרק דורי.
״גם. וגם״ אמר ג׳קסון ״רציתי לבקש ממך, שתדאג שיהיה לי משפט מכובד, תדאג שישפטו אותי בצורה מסודרת ולא יוציאו אותי להורג, כפי שאתם נוהגים לעשות.״
״זה הבקשה שלך?״ נחר דורי. ״זה משהו מובן מאליו. ״
ג׳קסון התקדם במהירות לעבר דורי ותפס בזרעו.
״לך. דורי״ אמר ג׳קסון ״לך זה ברור. לנטשה, לאדם. זה יהיה פחות. הם רצחו אנשים בלי משפט, על הרבה פחות ממה שעשיתי.״
״יש לך את המילה שלי שאני אנסה. וזה לא בשבילך. זה בגלל שזה מה שצריך להיות.״ אמר דורי בשקט.
ג׳קסון הנהן ועזב את ידו.
״למה בכלל ?״ שאל דורי לפתע לאוויר העולם. ״למה אתה עושה את זה… זה… זה … פשוט לא הגיוני.״
״אוי. דורי.״ אמר ג׳קסון בחיוך עצוב ״חוששני שפשוט נקלעתם לסיטואציה. אין לזה שום קשר אילכם, קצת נקמה בהורים של ניצן וקצת… עוד דברים שלצערי כרגע … אני לא יכול להגיד. בבוא היום, אתה תבין ותשפוט בעצמך.״
״אשפוט מה ?״ שאל דורי.
״האם הכול היה מוצדק או לא. ״ אמר ג׳קסון ״כולי תקווה שכן.״
״למה? שאל דורי ״למה זה כל כך חשוב לך?״
״בוא אני אגלה לך סוד. אני גם אבא. ״ אמר ג׳קסון ״ומאז שאני אבא, יש לי שתי כללים. כל מה שאני עושה זה לשרידות עצמי ולשרידות משפחתי. ובמקרה שלנו, אני גם אעשה הכל כדי להתאחד מחדש עם משפחתי.״
״אתה מבין שאתה נתת לי קלף נגדך ?״ שאל דורי.
״לא, אני לא. ״ אמר ג׳קסון בחיוך. ״אני מצפה שתעמוד במילה שלך דורי.״ הוא אמר בעודו צועד אחורנית לכיוון הדלת. הוא פתח אותה, יצא מהפתח ונעלם.
מאותו יום ועד סוף ימיו. דורי לא ראה עוד את הפרצוף שזה אתה יצא מהדלת.
–
דורי התקלח והתארגן. חבריו אמורים להגיע בכל רגע, השעה כרגע הייתה 10:00 בבוקר והדיון שהיה במרחק שעה נסיעה התחיל בשעה 13:00 בצהריים.
הדפיקה הראשונה בדלת הייתה בשעה 10:30.
דורי פתח את הדלת בחיוך, שמיד ירד לו כשראה את חזות האורח ואז מיד החזירו שוב, הפעם, כבר מלווה בצחוק ממש חזק.
״ואיי״ אמר דורי. ״עומרי אמר לי. אבל לא תיארתי שזה יהיה כל כך מצחיק. מותר לך להיות לבד בכלל עם גבר אחר?״
״לא.״ ענתה מיקה באנגלית במבטא ערבי כבד. ונכנסה מהר לדירה.
״בדקת שלא שמו לך בדירה פה ציוד מעקב?״ שאלה מיקה, מקפידה על המבטא ועל השפה האנגלית.
״לא. כלומר עשיתי בדיקה בסיסית אך לא מקיפה. ״ אמר דורי.
״טוב. אז נדבר בשפת C ״ אמרה מיקה בחיוך.
|הערת מחבר הפאנפיק: בפרק הקרוב, ארשום את התרגום לכל ביטוי בשפת C , כמו כן ארחיב על דברים שידועים לכל החדר.|
שפת C , מלבד היותה שפת תכנות היא גם שפה של המוסד כדי לתאר אירועים ואנשים בלי שידעו על זהותם או חזותם. כל סוכן מוסד מתחיל עובר קורס בסיסי בשפת C .
נשמעה דפיקה בדלת.
דורי קם ומיהר לפתוח אותה.
״ש-לום.״ אמרה דגנית בעודה נכנסת בצעד בוטח לדירה, בעודה מגלגלת מעיין תחבושת על ידה.
״מה שלומך?״ שאלה דגנית בשקט את מיקה.
״אני בסדר.״ אמרה מיקה באנגלית, בהדגשה.
״הבנתי״ אמרה דגנית, עוברת אף היא לאנגלית. ״מה שלום איהאד החמוד ?״
״בסדר, אמחמדולילה. ״ אמרה מיקה ומיד הוסיפה : ״ביקשתי מעומאר שאיברהים לא יבוא. זה יהיה קשה מידי.״
״ברור.״ אמרה דגנית ״מתי את ?״ (תרגום: מתי את מסיימת את התפקיד שאת נמצאת בו עכשיו?)
״זה יקח עוד כמה שנים.״ אמרה מיקה ״ה-SH ביחד עם הBH מעוניינים להיות בגזרת PAL , כמו אבו יאיר.״
(תרגום: sh, מיצג small head – הכוונה היא לראש המוסד , bh מיצג big head הכוונה היא לראש הממשלה. PAL מיצגpees and love , בתרגום חופשי מדובר בשלום ואהבה, בשפת C הכוונה היא ל – ״שלום ובטחון״. אבו יאיר- מייצג את ראש הממשלה הקודם, ביקום השמינייה, יאיר נועם)
דפיקה נוספת נשמעה בדלת.
בן-בן, ניני, רוני ודדי. נכנסו בדלת.
ניני, שראה את מיקה הנהן לעברה.
״אברהים מוסר דרישת שלום. ״ אמר ניני באנגלית עילגת במקצת. ״הוא שואל מה שלום איהאד?״
״בסדר גמור.״ אמרה מיקה ״אימחמדולילה, הוא אצל סבתא שלו.״
״והיא יודעת שהוא ?״ שאלה דגנית בעניין רב (תרגום: בהקשר זה, הכוונה היא, האם הסבתא יודעת שהוא יהודי.)
״כן.״ אמרה מיקה. ״אני עובדת ב-HR , אך אדמון ונור, גייסו אותה.״
(תרגום: HR מייצג human recourses – משאבי אנוש – הכוונה לגיוס סוכנים, ספציפית במקרה שלנו במדינה זרה. אדמון – אדם, נור – ניני.)
״רגע, רגע… את מתכוונת לאמא של ג׳ון ?״ שאלה דגנית
״כן…״ אמרה מיקה, ״מבחינתי העבודה היא ממש המשך של מה שעבדתי בלונדון. אבל אז עוד לא הייתי דתייה. אלללה נתן לי את הכוח להתחזק. ״
״ואת נשואה לאח של ג׳ון?״ שאלה דגנית.
״כן. ״ אמרה מיקה במתק שפתיים ״אחרי שג׳ון נפטר, החלטתי לחזור לנוביה על מנת שאיהאד יוכל לגדול עם משפחתו.״
״סיפור מעניין.״ אמר ניני בעניין משועשעות. ״גם אח של ג׳ון, חמדאן, גויס ב-HR של שירין. (שירין – השם המוסלמי שנתנו למיקה)
״וכל זה בגלל ה-K הזה שאתם כל הזמן מדברים עליו ?״ שאל דדי (K – הכוונה לכינוס או כנס בעל רגישות ביטחונית גבוהה, במקרה שלנו, דדי מתכוון לכנס השלום. ״ )
״גם.״ אמרה מיקה.
״יש כמה וכמה יוזמות בעינייני ה- PAL שהראש מקדם. המטרה שלנו היא לדאוג שהכל יתנהל כמו שצריך ושה – P לא יפגע ב- L ״ אמר ניני. (תרגום והרחבה: יש כמה וכמה יוזמות בתחום השלום ובטחון והמטרה שלנו שהשלום לא יפגע חלילה בבטחון. לכן לצד ההכנות לכנס השלום, המוסד מעוניין שארגונים כמו חמאס ואלקעידה לא ירימו ראש בנוביה, שהיא אחת המדינות שמתוכנן עמם להכנס למו״ל מואץ להסכם שלום, לאחר הכנס. )
״טוב.״ אמר דורי ״אפשר לדבר על הנושא שאליו התכנסנו? כלומר אם כל הכבוד ל-SH אני לא כל כך רואה אותו עוזר בסיטואוציה. ״
״הוא גם לא יעזור״ אמר ניני. ״אדמון ונטשה היו אצלו אישית והוא אמר שהוא לא יכול להקצות למבצע כזה משאבים וגם לא כל כך איכפת לו, לדעתו, במידה והיא החליטה לבגוד בנו, כל המידע שג׳קסון היה צריך – הוא כבר קיבל. ״
״אז מה נעשה?״ שאל דורי.
״נמשיך בתוכנית של איברהים. ״ אמר ניני. ״אם היא לא תועיל בטובה להגן על עצמה במשפט, אחרי שהיא תעורר מאיזשהו טרנס שהיא נמצאת בו עכשיו, לאחר שהיא תיראה אותנו. נתקדם למבצע חילוץ.״
״וה- SH מאשר ?״ שאל דורי
״ה- SH אמר שאם ה- TSOTC (תרגום: כוח המשימה של המועצה) יאשר מבצע, הוא לא ימנע אותו, אך גם לא יגיב אליו ולא יגבה אותו.״ אמר ניני ״ומאחר ויש לנו את אדמון ונטשה ודילן אני לא דואג. ״
״ויש לנו את המפקד.״ אמר דורי ״איברהים .״
הוא צחק קלות והשתתק למבטה של מיקה.
״המפקדדד !״ אמר ניני בחיוך
״ויש לנו גם אותך .״ אמרה דגנית
״כן, ויש גם אותי.״ אמר ניני
״באמת, באו נדבר על זה שנייה. ״ אמרה מיקה. ״מתי נור קרה ? כאילו יום אחד, הוא מתחיל לעבוד עם החברה שלנו, במחלקה שלנו, כאילו עבד שם שנים.״ (מיקה שואלת, ממתי ניני כל-כך מעורב בגיוס סוכנים, שנחשבת לאחר הפעילות המסוכנות במוסד. אדם לדוגמא, מעורב בגיוס סוכנים מ-2009. )
ניני משך בכתפיו.
״היו צריכים אותי, אז זה קרה .״ אמר ניני בחיוך.
״ועוד שאלה, קצת לא קשורה, הוא עובד קשה ?״ שאלה מיקה ״אברהים ?״
״כן.״ אמר דורי. ״ומעביד את כולנו קשה. הוא עסוק בפרויקט שלו. הפרויקט הסופר סודי. אני תכננתי ובניתי כמה רכיבים בפרויקט ועדיין אין לי מושג מה הוא עושה. ״
״ולמה האחרים לא באו?״ שאלה מיקה ״רציתי לראות את כולם.״
״בואי נראה. ״ אמר ניני ״נטשה ואדמון עושים אצלך ביקור בית, יש חוליה של EL שהם איתם.״ (תרגום: EL – מייצג את אלקעידה ושהם איתם – הכוונה שהיא שהם מחסלים אותם)
״זה לא קשור לגיוסים שלי ב- HR אני מקווה ?״ שאלה מיקה בחומרה
״לא.״ אמר ניני ״הערך של הגיוסים שלך יקר מידי מכדי לשרוף אותם.״
״נמשיך: איה…״ אמר ניני ברוגע ״…טוב חשבנו שלא כדאי שתבוא לכאן, שכן אנחנו מדברים על ג׳ונה … ״
״מה אני אגיד. ״ אמרה מיקה , ״בפעם הבאה שאבקר בפלסטין אני אראה את כולם.״
״טוב חברים.״ אמר בן-בן שישב בצד והתבונן בפרק כף ידו. ״אתם קצת חופרים. אנחנו נאחר למשפט של ג׳ונה.״
״כן.״ אמר דורי. והזדקף פתאום ״כדאי שנלך.״
—
|הערה נוספת מאת מחבר הפאנפיק: עוד יסופר בהרחבה אודות הסיפור של מיקה. אך לא בפאנפיק הרביעי.|
הם נסעו לבית המשפט, מיניבוס בעל עשרה מקומות שהושכר מראש ע״י אבי בהזמנה טלפונית.
הם חנו בחניון תת קרקעי גדול, והתקדמו לעבר המעלית המובילה לאולמות המשפט. דורי לחץ על הכפתור הגדול, המורה על חץ למעלה. לאחר כחצי דקה המעלית, הגיעה ולשמחת כולם, הייתה ריקה גדולה דיו בכדי להסיע את כל הנוכחים ״בנגלה״ אחת.
לכשהגיעו לקומת אולמות המשפט, הם פנו ישירות לאולם מספר 10, האולם בו התקיים המשפט של ניצן.
דורי, ניגש אל הדלת של האולם, ידיו החזיקו ידית ארוכה ממתכת עם עיטורים של עלים – שהיו נראים מטופשים לדורי באותו רגע. דורי משך את הדלת אליו ופתח אותה בתנופה חזקה.
השישה נכסו אל האולם, חלק מחבר המושבעים כבר נכח באולם. ג׳קסון, כבר ישב בנוחות באזור התביעה.
הכול הפנו מבטם לעבר כניסת האסירים לאולם כדי לראות מתי ניצן נכנסת לנסות לתפוס את מבטה.
כעבור דקות אחדות, ניצן אכן נכנסה. עיניה היו נראות מעורפלות ומה גם שכאשר הסתכלה על השישה, במידה וזיהתה אותם – היא לא הגיבה או שפשוט לא היה לה אכפת מהם.
הם ניסו ללכוד את מבטה, אך לשווא.
כעבור דקה נוספת, השופט נכנס והמשפט התחיל.
–
דבר אחד טוב אפשר היה להגיד על המשפט, שלפחות הוא היה זריז יחסית.
ניצן הואשמה בסיוע לאויב (לא פחות, כולה נדב אסולין), וכן סחר בחומר אסור, מתוך עמדת כוח, ונשפטה לארבעה מאסרי עולם בכלא השמור.
חבר המושבעים הצביע ברובו בעד פסק הדין. מה ״שתרם״ לחבר המושבעים לקבל את ההחלטה, היא העובדה שכאשר ניצן נשאלה, האם יש לה משהו להגיב על הטענות, בכדי להגן על עצמה – (ניצן סרבה לקחת עורך דין, על אף ניסיונות להצמיד לה אחד כזה ) האם אמרה בחיוך שאכן יש למה מה להגיד, ופשוט עשתה אצבע שלישית לעבר בערך כל האולם והיה לה מאוד חשוב שכולם יראו, שהיא מסמנת גם להם.
״היא לא יודעת מה היא עושה.״ אמרה דגנית בשקט לכולם. ״דורי צודק, היא בסוג של טרנס.״
״כמה זמן צריך שהמהפנט לא יהיה בקשר עין עם המהופנט, כדי שהפנוט יחלוף ?״ שאלה מיקה.
״אם לא נתנו פקודה ארוכת טווח, בערך כמה שבועות.״ אמר דורי במהירות
״ומאיפה לך שלא נתנו פקודת ארוכת טווח?״ שאל ניני.
״תחושת בטן.״ ענה דורי בהחלטיות. ״זה נראה לי… מוזר כל הסיפור פה. משהו מסריח. אני לא מצליח להבין מה האינטרס שלו.״
״אל תדאג דורי. אנחנו נברר.״ אמרה דגנית בנחישות. ״אנחנו ממש לא הולכים להפקיר את ניצן.״
ניצן עזבה את האולם באזיקים תוך שהיא מחייכת חיוך רחב ונטול דאגות.
–
באותו הזמן, עומרי הגיע ממש מהר לספרייה, לאחר שקיבל SMS ספציפי, מאבי.
ב-SMS היו רשומות 2 מילים : ״זה מוכן.״
מילים אלו, גרמו לעומרי לזנק מהספה הנוחה בה שקע בנמנום קל בבית שחלק עם חברה שלו, נטשה, להתלבש ולרוץ לעבר הספרייה.
כעבור דקות אחדות, עומרי הגיע לספרייה מתנשף, בחלל שנגלה לפניו לא היה אף אחד, כך שהוא הניח שאבי, נמצא בחדרו.
הוא נכנס בשקט לעבר החדר. הוא ראה את אבי שקוע במחשבו.
״נו, אז … זה מוכן ? ״ שאל עומרי, בהתרגשות קלה. אבי השתהה מעט בתשובתו, שכן היה מרוכז במחשב. הוא לחץ על כפתור ואז התפנה להביט בעומרי.
״כן.״ אמר אבי בחיוך מלא בסיפוק, ״זה מוכן.״ אבי הרים את השמיכה מהמכונה הגדולה (שהייתה מורכבת מכמה מכונות אחרות.) בקצה החדר.
״אני רואה שעשית פה שינויים בחדר ?״ שאל עומרי.
״כן.״ אמר אבי, ״כדי שזה יעבוד הייתי צריך לחבר את כל המכונות ביחד, מסכן דורי, הוא ממש בנה את הכול ולא היה לו מושג שהוא בונה מכונה אחת, הקישור ביניהם הוא תוכנתי, קצת PLUG AND PLAY כך שלא הייתי צריך את דורי. ״
אבי סיים להרים את השמיכה מעל המכונה.
בתוך המכונה שכב אדם שעומרי לא הכיר, ולא ראה מעולם.
״אז זה …״ שאל עומרי.
״כן.״ אמר אבי ״הוא ביקש שלא נשכפל לו את הגוף, שנעשה לו אחד חדש.״
״אבי, עכשיו אתה מוכן להסביר לי בדיוק איך זה עובד?״ שאל עומרי.
״כן.״ אמר אבי. ״בזמנו, כשהתחילו את הניסוי, היה רק את הידע התיאורטי, לשכפול זיכרון, וקידוד מול מרכז המוח. ידעו לקחת את המידע, להעתיק אותו, אבל לא ידעו איך לפרוס אותו לתוך המוח. זו כמו שתיהיה לך תיקיית קבצים, תוכל לקבץ אותה לקובץ zip, אבל במחשב היעד, לא יהיה לך מחלץ אז אתה לא תוכל לעשות כלום עם הקובץ. ״
״ואיך הגעת לפרויקט הזה במוסד?״ שאל עומרי ״כאילו עם כל הכבוד, זה נראה כמו פרויקט בביומכניקה ופחות במחשבים.״
״נכון.״ אמר אבי. ״אבל במוסד, החליטו – בצדק לגשת לזה בצורה ממוחשבת. כלומר אתה בונה סוג של רובוט – אוקי? אז אתה צריך משהו שמבין ברובוטיקה. בזכות זה הייתה לי הפריצת דרך הזו. נגשתי לזה ממש כאילו אני פורס ארכיון מקודד, ובעזרת באמת קצת ביומכניקה וביוכמיה, הצלחתי במוסד לעשות ניסוי ראשון בפריסת הזכרון לתאי מוח וירטואליים, שהוקמו במכונה וירטואלית.״
״אבל אז היא קרסה.״ אמר עומרי ״ובגלל זה לא יכולת להמשיך… ואז אנחנו נפגשו. ו…״
״כן. המכונה הוירטואלית קרסה,״ אמר אבי ״כי זה לא משנה שנתתי לה 200 TB GIG RAR, 600 CPU CORES ‘ 900000 GPU CORES ומלא מלא STOREGE אל תשאל אפילו כמה, מוח אנושי הרבה יותר חזק מזה. ״
״אז החלטת ממש להדפיס את הגוף, כפי שהוא ביקש.״ אמר עומרי. ״ואני בחוכמתי הרבה, אישרתי לך, כי זה יכול מאוד להועיל לנו.״
אבי הנהן בסיכום.
״אני רק לא מבין דבר אחד.״ אמר עומרי ״הארכיונים האלה, ההקלטות האלה של המוח שלו או איך שתיקרא לזה, היו כל הזמן במוסד נכון? כל שנייה עד יום מותו, אמרת שהוא תיעד את חלק מה ״הקלטות הללו״. איך לא ידעתי על זה כלום? אני בטוח, שהוא העביר לי בכוונה, את כל התיקים שלו ודווקא את זה הוא לא העביר לי? איך לעזאזל זה הגיוני ? ״
״זה באמת מוזר״ אמר אבי ״כאילו… הוא תיעד את ההקלטות הללו, הוא פשוט ידע שפעם ביום בשעה 14:45 יש הקלטה של כל ה-24 שעות האחרונות שלו. ורשם את זה. ואז יום אחד הוא פשוט הפסיק לרשום.״
״אתה יודע להגיד לי מתי? כאילו באיזו תאריך הוא פעם אחרונה כתב?״ שאל עומרי
״כן.״ אמר אבי. ״זה רשום לי, כאן. ״ הוא עיין במסמך word שהיה על שולחן העבודה במחשב לו.
״21 בפברואר 2000. ״ אמר אבי.
פניו של עומרי החווירו.
״אין מצב.״ אמר עומרי. ״אין סיכוי שזה צירוף מקרים.״
״למה?״ אמר אבי, אל אף שהוא כבר הבין, הוא שאל: ״מה קרה באותו תאריך?״
״זה היום שאני ונועה היינו בפעילות, שבה היא מתה.״ אמר עומרי בקצרה.
שתיקה קצרה שררה בחדר
״הצד החיובי בכל העניין״ אמר אבי בחיוך, כמנסה לשבור את הקרח ״שעוד מעט תוכל לשאול אותו.״
״שמת לו גם את הזיכרונות המזויפים, של הדמות שהמצאנו?״ שאל עומרי.
״כן.״ אמר אבי ״אפילו עשיתי טאצ׳ קטן מגניב. בהשראת מה שתיארתם לי, איך זה להיות טיימר שדולף ליקום אחר ואיך אתם מתמזגים לאותה ישות. ככה גם הוא ירגיש.״
״איך קוראים לו ?״ שאל עומרי ולמראה גבתו המורמת של אבי, הוסיף ״בשם של הזיכרונות המזויפים.״
״נפתלי דנינו״ אמר אבי, בקול ספק רציני, ספק ציני ״רציתי מראה ושם ויבלבל את האויב.״
״אכן כן.״ אמר עומרי.
״אז… אתה רוצה ללחוץ על הכפתור ? להעיר אותו?״ שאל אבי בעודו מצביע על כפתור ירוק גדול בקצה המכונה שבה שכב נפתלי. ״בסופו של דבר, זה לא היה קורה בלעדיך.״
״כן…״ אמר עומרי. ״אני רוצה… אבל שאלה אחרונה.״
אבי הנהן והזדקף במושבו.
״מה בדיוק הוא יהיה? רובוט ? אדם חיי?״ שאל עומרי ״יהיו לו רגשות ?״
אבי נאנח.
״בוא נגיד, שזה סוג של LMD . מבחינתך זה אדם לכל דבר. העניין הוא, שאי אפשר ליצור דבר כזה מ-0. חייב את הבסיס. את הארכיון הקלטות הבסיסי. להשתיל את הרכיב המקליט במוח שלו, בגוף המקורי, כמעט עלה לו בחייו. אם אתה מפנטז שמשהו יעשה את זה שוב… טוב זה אפשרי, אבל בתנאים שאמרתי.״
״לא בגלל זה שאלתי.״ אמר עומרי בחיוך חמוץ, בעוד ידו מתרומת על הכפתור הירוק.
ואז הוא לחץ עליו.
תוך שניות אחדות המכונה נפתחה ונפתלי נעמד על הרצפה בגב זקוף. בקול צרצרי במעט.
אמר:
״מבטל מחסומים תודעתיים. התהליך יקח כדקה״
״זה רעיון שלי״ אמר אבי, בעודו מחייך בניצחון ״אחרי שהופתעת ששמעת על הפרויקט, חשבתי שאולי המוסד השתילו לו איזה שהוא מחסום תודעתי, ובגלל הוא לא שיתף אף אחד בזה.״
העיניים של נפתלי זזו ימינה, שמאלה, למעלה, למטה. כפות רגליו וכפות ידיו זוז.
ואז בבאת אחת, הכל נפסק.
נפתלי התיישב בכבדות על הכיסא הפנוי שהיה בחדר ואז הוא עשה את הפעולה היחידה שאבי לא צפה: הוא פרץ בבכי תמרורים.
״ואו.״ אמר עומרי. ״לזה, לא ציפיתי.״
״כן. גם אני.״ לחש אבי בלחש. ״אתה ידעת שיש בו צד כזה?״
״לא.״ אמר עומרי. ״כשהוא סיפר לי שהבן שלו מת, הוא אפילו לא מצמץ.״
״אתה יודע, כי הוא בטח בכה מלא בבית לפני.״ אמר אבי ברצינות בוגרת.
״וככה זה נראה.״ אמר עומרי בחיוך סמוי.
לאחר כשתי דקות הבכי נפסק בהדרגה.
״אני מצטער.״ מלמל נפתלי לבסוף, ספק לעצמו ספק לנוכחים בחדר ״פשוט אחרי שנזכרתי בחלק הזה, של חיי. לא יכולתי…״
״אתה… ״ שאל עומרי ״אתה יודע איך קוראים לך?״
״תלוי מי שואל.״ אמר נפתלי בחיוך.
״אני ו…״
״אבי.״ השלים נפתלי, תוך כדי שהוא קוטע את עומרי באמצע
״… כן. דאגנו תגיע לכאן אז.. אנחנו שואלים.״
״קוראים לי יואל שוורץ.״ אמר נפתלי.
״ואתה, אתה זוכר ש…״ שאל עומרי
״מתתי ?״ שאל יואל. ״לא, בדיוק. הנחתי לבד, מעצם העובדה שאני עומד מולכם, בגוף הזה, שאני מת. אבל אני לא זוכר את השנייה המדויקת. הדבר האחרון שאני זוכר, זה שהבנתי שניני הוא זה שגנב את הקוף…״
״אויי.״ אמר אבי בחיוך ״כמה שאתה לא מעודכן נפתלי.״
״למה לא סיפרת לי ?״ שאל עומרי ״אתה הורשת לי את כל התיקים שלך ו… למה לא היה שם גם את התיק הזה ?״ עומרי החווה בידו על גופו של נפתלי.
״כי…״ אמר נפתלי תוך שהוא מגרד בראש. ״אני שכחתי… בגלל זה היה ה… ״
״בכי?״ שאל אבי, מסתיר היטב את המבוכה בפניו
נפתלי הנהן ״…הדבר הזה״
״משהו גרם לך לשכוח ? המוסד ?״ שאל עומרי.
נפתלי פלט נחרה.
״איך המוסד הוא זה שגרם לי לשכוח אם הם בכלל לא ידעו על זה ? כלומר האדם שהפעיל את הפרויקט די מת וחוץ מקבצי התיעוד ברמה סודי ביותר 2.00 זה לא הופיע בשום מקום ואף אחד לא ידע על זה. לא. זה בגללו שכחתי…״
״בגלל מי ?״ שאל אבי.
״דניאל האריס.״ אמר לפתע עומרי. ״אני כזה מטומטם.״
״אתה לא, עומרי.״ אמר נפתלי. ״הוא שינה את המראה שלו לגמרי והוא נראה אפילו יותר צעיר ממה שפגשת אותו, אתה לא יכולת לדעת. אתה אפילו לא ידעת אז את השם משפחה שלו.״
״והוא מה, הפנט אותך? כדי שתשכח ?״ שאל אבי
״לא בדיוק. ״ אמר נפתלי, תוך שהוא מגרד בראשו ״אני מניח שהסיבה ששכחתי, זה שהפרויקט הזה הוא הסיבה היחידה שבגינה נשארתי במוסד וכשהוא שכנע אותי לעזוב, שכחתי גם את הסיבה שבגינה רציתי להישאר.״
״למה הוא עשה את זה?״ שאל עומרי.
״זה כבר אתה צריך להבין לבד, עומרי.״ אמר יואל בחומרה, ״תחשוב, על אותה טיסה שהתיישבת לידו, תחשוב, למה הוא היה על הטיסה הזו?״
״כי הוא היה חבר של ג׳ודי. ״ אמר עומרי.
״והדפוקה בשכל הזו, סיפרה לפסיכופט הזה כנראה גם עליך וגם עלי.״ אמר נפתלי.
״אז אתה רוצה להגיד לי, שהבן שלך חי?״ שאל עומרי
״אני חושב שכן.״ אמר נפתלי בהשתנקות קלה.
״רגע… רגע..״ אמר אבי ״סליחה, שאני מתערב בכל החלפת זיכרונות, שלא הבנתי ממנה כלום ואחר כך אתם תסבירו לי אותה. אבל כשאמרת ג׳ודי, אתם מתכוונים לג׳ודי גורן ?״
הראש של עומרי וכן של נפתלי הסתובבו לעברו בבאת אחת.
״כן.״ אמר עומרי בקול רגוע. ״למה אתה שואל?״
״כי היום נכנסה לכלא.״ אמר עומרי. ״המוסד רצו שאני אעשה הערכה האם מסוכן להכניס אותה לכלא אזרחי, כלומר מה ניתן למצוא עליה. ״
״למה היא נכנסה לכלא?״ שאל נפתלי
״בגדול,״ אמר אבי בקול ציני כאילו לא מדובר במשהו חמור ״ניסיון לרצח של האסטרונאוטית הישראלית, ניסיון לרצח של ראש הממשלה. הכשלת פרויקט סודי במכוון, השתלטות על משאב מדיני, מכירת משאב מדיני לאויב זר. רצו גם לשים לה סעיף בגידה במדינה אבל העורך דין שלה הצליח להוריד את זה מכתב האישום. אתם תקראו את הכל מחר בעיתון, היה צו איסור פרסום עד עכשיו. ״
״למה לעזאזל היא עשתה את זה ?״ שאל נפתלי.
״מני, מני מזומני ?״ ענה אבי בשאלה. ״יש לה בן שהיא צריכה לדאוג לו, זה היה אחד הטיעונים שלה במשפט, שבמדינת ישראל לא ניתן להתקיים כאם חד הורית והיא הייתה צריכה כסף״
״אבל מי נתן לה את ה״מני מני מזומני״ ?״ שאל עומרי.
״הפוסטמה לא יודעת.״ אמר אבי. ״היא קוראת לו הלקוח.״
״זה לא נראה לך חשוד?״ שאל נפתלי את עומרי. ״עכשיו שאתה רואה את כל התמונה.״
״כן.״ אמר עומרי. ״וזה אפילו מאוד אפשרי. כאילו, מאוד מאוד אפשרי.״
״אבל הוא מת לא ?״ שאל נפתלי. ״יש לי זכרון שכאליו נפתלי, קרא על זה שהוא מת.״
״נכון.״ אמרו עומרי ואבי ביחד.
״אבל…״ אמר עומרי
״באמת טוב שאתה יושב.״ אמר אבי
״כי יש לנו הרבה מה לספר לך …״ השלים אותו עומרי.
–
