2012:
באותו בוקר, רוני כבר הייתה במכוניתה ב4:00 בבוקר. היא עבדה מטעם כוח המשימה, בתוך לשכת התיאום בין השב״כ למוסד (אם כי, היא נחשבה עובדת מוסד וכך גם התייחסו אליה, כשהגיעה לפגישות עבודה בשב״כ. למזלה היא הייתה סוכנת בשטח, כך שיכלה להיכסף כמה שפחות לפוליטיקה הפנימית). המטרה הייתה לעלות על טיימרים לשעבר כמה שיותר מהר, מבלי שיגיעו לידי גורם זה או אחר שאינו כוח המשימה של המועצה. בשלב זה היא כבר יכלה לזקוף לזכותה כמה הצלחות, מיקרים שבלעדיה, היו (ככל הנראה) מבאים – לגילוי נרחב בקרב האוכלוסייה לתופעת ״זליגת היקומים״.
היא חשבה שמה שהיא עושה חשוב מאוד, אך הופתעה מכך שהחבר שלה, הידוע כעקשן הלאומי, תמך לחלוטין בכל פעילות כוח המשימה ואף השתתף בה במרץ. בפעמים הרבות שניסתה לדובב אותו על העניין הוא טען שהוא אכן מסתיר משהו ושהוא יגלה לה אותו בבוא העת. האמת היא, שהדבר היחיד שגרם לה ספקות במה שהיא עושה, היא העובדה שהוא כל-כך תמך בכך.
מכל מקום, באותו בוקר התגלתה התראה חדשה על תיק ניסיון רצח, של בחורה שהייתה חשודה כטיימרית. המוסד לקח את התיק הזה מאוד ברצינות, שכן ניסיון הרצח, בוצע לעובד של המוסד (אף הוא כנראה טיימר לשעבר, אך כנראה ללא למדא, שכן לא השתתף בדליפה). ברגע שרוני קיבלה התראה שהמעצר בוצע, היא קמה התארגנה במהירות, רשמה פתק לניני ורצה למכוניתה. המטרה כמובן הייתה להגיע לאגף החקירות במוסד לפני שהחשודה מגיעה, על מנת להיות מעורבת ולהשפיע על מהלך החקירה.
רוני הגיעה לאחר נסיעה של כשעה למחלף, המכונה ע״י אנשי המוסד, מחלף הכניסה. זהו מחלף קטן, המוביל לקיבוץ בדרום הארץ שבאזור שמסווג מידי להעלותו על דפים אלו, דרכו, ניתן להיכנס למוסד בכניסת הרכבים. רק אנשים בדרגת סיווג גבוהה, כמו רוני ידעו על כניסה זו והורשו להיכנס אליה.
בשעה 5:15 בבוקר, מכוניתה של רוני חנתה בחניית מתקן אגף החקירות של המוסד.
בצעד נמרץ ובוטח היא נכנסה לתוך המבנה.
בתוך חלל הכניסה אשר הוביל למסדרון אשר הכיל חדרי חקירות. עמד בחור,צעיר יחסית, בשנות ה-30 לחייו לכל היותר, לבוש במדי שוטר. (כמובן שזו הייתה תחפושת, לצורך מעצר החשודה. אנשי המוסד נהגו ללכת בלבוש אזרחי בדר״כ גם בתחומי המתקן.) אותו בחור, אשר ענה לשם אריק, זיהה את רוני ושרק, ספק צוחק ספק מרוגז.
״הגענו לפני חמש דקות. איך ידעת להגיע כל כך מהר?״ שאל אריק בקול מוכה תדהמה.
״אני עושה את העבודה שלי.״ אמרה רוני בחיוך. היא נשמה עמוק והחליטה לגשת ישר לעניין ״אני לוקחת אחריות על החקירה. תודה לך על התפיסה, אני והצוות שלי נמשיך מכאן. אני מתכוונת לחקור אותה בעצמי.״
״אבל…״ אמר אריק, הפעם קולו היה נשמע עצבי במעט. ״אני תפסתי אותה ואני חושב שבתור אחד שנהל את החקירה עד כה ראוי שאני אמשיך אותה ו..״
״אריק, אני בכירה ממך והעניין הזה הוא עמוק קשור בתוך בטחון המוסד.״ אמרה רוני במהירות, שולפת את מאגר התירוצים הקבוע, שתואם עם מירי, שהייתה בכירה מספיק ״אתה מודע לנהלים. אנחנו חייבים לסגור את התיק הזה לעומק, התיק הגיע לשולחן של ראש אגף מבצעים ושל סוכן 13. לצערי אין לנו אפשרות בחירה כאן.״
אריק משך כתפיים.
״עדיין זה לא הוגן.״ אמר אריק בטינה קלה. ״היא בחדר 9 כרגע, אם את מעוניינת להתחיל לחקור עכשיו.״
״איזה פרוטוקול שמירה יש עליה כעת?״ שאלה רוני בעודה מעיינת בתיק של החשודה אשר הונח הדלפק באולם הכניסה.
״פרוטוקול שמירה 6. פרוטוקול צילום 4.״ אמר אריק.
״תעלה בבקשה את פרוטוקול השמירה לרמה 9.״ אמרה רוני בחומרה. ״ותבטל פרוטוקול מצלמות.״ אמרה רוני בקול חמור.
״ותעלה את רמת הסיווג של החקירה לס.ב-001. ״ הוסיפה. ״זה עניין של בטחון המוסד. חייבים לעשות את כל הצעדים.״
״את מתכוונת לחקור, לחקור אותה?״ שאל אריק ״כי בפעם האחרונה שהיחידה שלך הגזימו, משהו עלה למשפט.״
״אל תדאג אריק. יש לי גיבוי מלא מהראש.״ אמרה רוני ״וכמובן, בדו״ח הסופי אנחנו נציין את תרומתך הרבה לתיק.״
רוני צעדה בצעד בוטח במסדרון, לכיוון חדר מספר 9. לאחר מספר צעדים, היא מצאה את עצמה עומדת מול דלת משוריינת, שעל חזיתה מוטמעת בגופן גדול הסיפרה 9. היא הצמידה את התג שברשותה לקורא מצד שמאל, נשמע קליל רועש והדלת נפתחה. רוני נכנסה במהירות וסגרה את הדלת מאחוריה. בחדר אליו נכנסה גילתה רוני שולחן קטן ושתי כיסאות, משני צידי השולחן, בכיסא בצד הרחוק ממנה ישבה בחורה. רוני הרימה מבט לעבר המצלמה הממוקמת בצדו העליון של החדר בתקרה ולאחר שהבחינה כי היא כבויה, היא התפנתה להתבונן בבחורה שישבה בכיסא.
הבחורה, הייתה רזה ונמוכה, כאילו לא אכלה הרבה במשך תקופה ארוכה, רוני הבחינה כי על פניה ידיה יש שריטות שטחיות, כנראה מהמאבק טרם המעצר, רוני סמנה לעצמה כי הבחורה יכולה לתקוף אותה ועל כן נכנסה לכוננות מגננה.
רוני צעדה לעבר השולחן והניחה את תיק החקירה עליו. היא התיישבה על הכסא בגב זקוף כך שפניה היו מול הבחורה, רק לאחר שהתקרבה עם הכיסא לשולחן היא הבחינה כי הבחורה קשורה באזיקים לכיסא.
״את יודעת עדי,״ אמרה רוני ״אני היחידה פה שיכולה להציל אותך״
״זה לא השם שלי״ אמרה עדי בקול חלש ״לפחות לא השם האמתי שלי.״
״אז מה כן השם האמיתי שלך ?״ שאלה רוני בקול ברור אך חלש, מחכה את טון דיבורה של מושא חקירתה.
״לא אומרת״ אמרה עדי, חושפת לראשונה חיוך, שבעיניי רוני היה שובה לב.
״למה?״ שאלה רוני בקול תמים.
״כי אז הוא ידע ואני לא רוצה לתת לו ידע נוסף״ אמרה עדי בקול חותך ״מעבר למה שהוא כבר יודע.״
״מי?״ שאלה רוני. שוב בקול תמים
עדי שתקה ורק חייכה.
״את יודעת למה עצרו אותך?״ שאלה רוני ״את יודעת למה את פה?״
״כן, כי ניסיתי לחסל את המנוול הזה.״ אמרה עדי בסיפוק
״ולמה ניסית לעשות את זה?״ שאלה רוני. ״את יודעת, אם לא הייתי עולה על התיק הזה, במקומי היה יושב פה פסיכיאטר, כי זה הפרוטוקול אצלנו, במקרה שלא מוצאים מניע לאחר חקירה ראשונית.״
״נו ו..?״ שאלה עדי בקול מתריס
״הוא היה שם אותך במוסד סגור במקרה הטוב. אפילו אם חצי מהדברים ששמעתי – שהוצאת מהפה שלך״ אמרה רוני ״לצערך, אם לא תשתפי איתי פעולה המצב יהיה הרבה יותר גרוע.״
״את יכולה להרוג אותי…״ אמרה עדי בקול חלול ״אני ניסיתי לעשות את המשימה שלי. ונכשלתי, מבחינתי אין לזה תקנה״
״איזה משימה?״ שאלה רוני ״מי נתן לך אותה?״
עדי חייכה אך שתקה.
״תקשיבי עדי.״ אמרה רוני בקול איטי, שוקלת מילותיה ״אני הורתי על כיבוי המצלמות והמיקרופונים. אף אחד לא מאזין לנו. אני יודעת במה מדובר, אבל אני לא יכולה להגיד את זה במקומך. כי זה מסוכן. תאמיני לי, שאני יודעת מה עובר לך בראש. את פשוט צריכה לשתף פעולה.״
עדי פלתה נחרה.
״את חושבת שבגלל המוסד אני לא רוצה לדבר?״ שאלה עדי בקול מוכה הפתעה.
״כן.״ אמרה רוני.
״זה לא מהמוסד שאני מפחדת.״ אמרה עדי בפנים חתומות.
״משהו מאיים עלייך ? ״ שאלה רוני מגשתת באפלה.
״עלי?!״ שאלה עדי בהתרסה ״מאיים על כולנו. גם עלייך, גם אם את חושבת שאת מוגנת בגלל שאת עובדת איתו״
רוני הסתכלה שנייה על פניה של עדי, וחשבה על כל הדברים ששמעה, ואז היא עשתה 1+1 –
הפעם היה זה תורה של רוני לצחוק.
״קיראן?״ שאלה רוני ״את חושבת שאני עובדת בשביל קיראן?״
״אל תגידי את השם!״ אמרה עדי, נאבקת באזיקיה.
רוני שלפה את הנייד שלה וחיפשה תמונה של מירי. לכשימצאה היא שאלה:
״עדי תסתכלי על המסך של הנייד שלי״ אמרה רוני בקול מצווה. ״היא שלחה אותך למשימה?״
״לא אומרת״ אמרה עדי, אך בעיניה היה ניצוץ של זיהוי, דבר שאישר מבחינת רוני את התיאוריה שלה.
״תראי, עדי״ אמרה רוני בקול איטי. ״אני מכירה את אסתר, היא… אפשר לומר הבוסית שלי. את…״
״זה לא אומר כלום שהיא הבוסית שלך,״ קטעה עדי את דבריה של רוני ״הוא השתלטת על כל מוקדי הכוח והרג את כולנו ו… רק אני שרדתי.״
״גם אנה איתנו ו…״ ענתה אוטומטית רוני, אך מיד גם חשבה בקול: ״טוב זה לא מוכיח לך שום דבר כי יכול להיות שבגלל שהיא הבת של אסתר הוא השתלט עליה גם…״
עדי המשיכה לעטות חיוך על פניה.
״תקשיבי עדי, אני אגיד לך את התיאוריה שלי.״ אמרה רוני ״את קיפרית, חדשה יחסית, כי אני רואה שאת לא מאומנת בהסתרת מידע כמו שצריך- קלטתי מתנועת העין שלך את מזהה את מי- אסתר. משום מה ניסית להרוג את יוסי כי הוא היה טיימר שניסת לעצור כי הוא עשה משהו ממש רע. מי שנתן לך את המשימה זו אסתר. היא אמרה לך להרוג רק אם אין ברירה ומבחינתך, אכן לא היה ברירה. משום מה קיבלת את הרושם שקיראן ניצח ו… הרג את כל הקיפרים? ושולט בכל מי שלא הרג ?״
״תוכיחי לי שלא.״ אמרה עדי, עדיין מחייכת.
״תוכיחי לי שכן״ אמרה רוני, מחייכת גם היא.
עדי משכה כתפיים.
״מה שאני יודעת שהתעוררתי ב-9.9 ״ אמרה עדי בקול קריר. ״עם זיכרונות מזויפים ומאז לא הצלחתי למצא קיפר אחד אפילו. אף אחד לא פנה אליי. ״
״עדי זה השם מאותם זיכרונות מזויפים ?״ שאלה רוני בלי לחכות לתשובה ״בהנחה ובאמת קיראן השתלט על כולם והוא זה שהשתיל לך זיכרונות מזויפים, הרי כל משתפי הפעולה שלו אמורים לדעת את השמות האמתיים של כולם לא ? אז למה שאלתי אותך מה שמך ? ואני עדיין מחכה לתשובה ?״
״אני יודעת איך אתם עובדים ?״ שאלה עדי בהיסוס קל. ״יכול להיות שלא כולכם יודעים הכול. שיש מידור. זה יכול להיות שיטת עבודה שלכם, לראות מי זוכר מה ואז לחסל אותו.״
״אני ברשותך, אמשיך את התיאוריה שלי. ״ אמרה רוני בקול ממוקד. היא הרגישה שהיא מצליחה לערר את עדי ועל כן המשיכה . ״ב9.9 כפי שאמרת קמת בבוקר עם כאב ראש רציני אולי אפילו בחילה, כנראה שהתעלפת למשך כמה שעות. לאחר מכן התחילו הזיכרונות, בהתחלה אלו היו פלאשבקים קטנים שמלווים בכאבי ראש ולאחר מכן ממש זיכרונות כאילו המוח מעכל חיים שלמים של אדם אחר, ואז ברגע אחד קרסת וקמת כמה שעות טובות לאחר מכן – הרבה יותר משינה ממוצעת. בימים שלאחר מכן, את ניסית לאתר את האנשים שאת זוכרת. שהיכרת מהחיים הקודמים ומיום ליום, האני השני שלך, נהיה יותר ויותר דומיננטי, עדי הייתה באיזו שהיא נקודה כל כך שולית בראש, שכבר הפסקת לקרא לעצמך בשם זה. הימים הפכו לשבועות שהפכו לחודשים ולא מצאת אף אחד מהחברים שלך. התסכול שלך גבר עוד יותר כי הבנת שאת ניראת אחרת מאיך שנראת ביקום הקודם ואף אחד לא יבוא לחפש אותך. בשלב הזה הגית במוח שלך את התיאוריה שקיראן הרג את כולם או משהו כזה והחלטת להאחז במשימה האחרונה שניתנה לך, לדאוג שטאט לא יפגע יותר באף אחד. עשית בדיוק כפי שאסתר למדה אותך. ביצעת מעקב אחריו ותכנת את הכל בקפידה, לאחר שראית את לא מצליחה להשתלט עליו פשוט… ירית בו.״
״עדיין את …״ אמרה עדי בהיסוס קל אך עדיין עם חיוך ״את יכולת לדעת הכול אם אני צודקת נכונה …״
״אני שואלת עדי.״ אמרה רוני. ״התיאוריה שלך יפה מאוד. אבל… את לא טיימרית, קיראן מעוניין להשמיד רק טיימרים ואת יודעת את זה, כי זה אחד העקרונות הכי בסיסיים באימוני הקיפרים, הקיפרים אוכפים את השימוש במסע בזמן, שיהיה בלתי מזיק וקיראן הוא פשוט… צייד טיימרים שנוצר על מנת לתקן את העיוות ההיסטורי. כל עוד לא סייעת לטיימר אחר, לקיראן לא יהיה קשר אליך. אני יודעת שהיית טיימרית בעבר אבל למה שזה יעניין אותו אם את כבר לא טיימרית? ובוודאי שלא היית בקשר עם טיימרים כי תאמיני לי שלא היינו צרכות לנהל את השיחה הזו אם זה המצב.״
״אם תוכלי לתת לי הסבר טוב, ללמה אני לא טיימרית יותר …״ אמרה עדי, שנשמע בקולה כי זו נקודה רגישה ״אני אענה לך על השאלה.״
רוני צחקה לרגע.
״אני לא אספר לחשודה בנסיון ברצח…״ אמרה רוני בחיוך ״תשובה לשאלה כל כך מסווגת ובטח ובטח שלא כאן. ובטח שלא בתמורה כל כך פחותה. הדבר היחידי שאני יכולה להגיד לך כרגע זה שאם את תשתפי פעולה אני אדאג אישית שאסתר תבוא לתדרך אותך בהמשך ועוד משהו לבונוס- עדי היא לא איזו שהיא אשליה, ב… במציאות מסוימת שנוצרה את באמת עדי, אך בבוא בזמן גם אותה קיפרית שאת הולכת עכשיו להגיד לי את שמה.״
בחדר בשלב זה השתררה דממה. נדמה היה שעדי שוקלת את הדברים
״קני.״ אמרה עדי בלחש. ״זה השם.״
רוני נשמה לרווחה.
״תודה קני.״ אמרה רוני. ״תקשיבי מה הולך לקרות עכשיו. את חייבת להקשיב בקשב רב כי החיים שלך תלויים בזה. אני הולכת לצאת מהחדר הזה. בעוד 20 דקות יכנס, אחד הסוהרים את צריכה לנשוך אותו. אני מתקינה לך על השן חומר מרדים. לאחר מכן, את לוקחת את המפתחות שיש לשומר ומשחררת את עצמך. את צריכה ללבוש מהר את המדים שלו ואת והכובע והתג ולצאת ישירות מהשער האחורי, זה שתראי מולך ואז בלי לעצור תכנסי לרכב השחור עם הדלתות האחוריות הפתוחות.״
״יש שאלות ?״
״מתי הספק..?״ שאלה קני בתדהמה.
״על המשימה שלך קני … יש שאלות ?״ שאלה רוני בחומרה.
קני הנידה בראשה
״אספר לך אחר כך על הכול… לפחות מה שאוכל.״ אמרה רוני ״אני מתקינה לך, כעת, את ההתקן בפה.״
רוני נגשה לעבר קני והתקינה לה את ההתקן בפיה.
״בהצלחה״ אמרה רוני ונגשה לצאת מהחדר במהירות.
כשגבה מופנה כלפי חדר מספר 9, היא הלכה במהירות במסדרון ונכנסה לחדר הפנוי הקרוב. היא נעלה את הדלת וסימנה במחשב שלפניה כי בחדר בו היא נמצאת מתנהל דיון מסווג. היא התחברה למערכת תיעוד החקירות, הזינה שם משתמש, סיסמא (אותה היה עליה להחליף כל 3 חודשים, אך אל דאגה, המוסד קיבל על עצמו את תקן 800-63), טביעת אצבע וסריקת רישתית ונכנסה למערכת.
היא תעדה את החקירה ואת ממצאיה במסמך ארוך שדרש הרבה יותר מ-20 דקות חקירה. כמובן שחלק ממה שנכתב במסמך זה רוני נאלצה לסלף.
לאחר כ45 דקות רוני הגיעה לכתוב סיכום והמלצות.
״לסיכום:״ רשמה רוני :
״החשודה, מואשמת בנסיון ברצח, של איש הארגון, סובלת מהזיות, אך מודעת למעשיה. לעניות דעתי המקצועית, במידה ומקרה זה יגיע לבית המשפט, סיכוי גבוה שחומר מסווג של המוסד עלול להיחשף בידי התקשורת. כמו כן בגין העובדה שהטביעה תדרוש, ככל הנראה, 3 ויותר מאסרי עולם וככל הנראה בקשה זו תגרור בקשה להצגת התנהלות פנימית של המוסד בעניין חקירת חשודים, מתוקף תפקידי הוראתי על ביצוע נוהל ח/ט/ה על הנאשמת. הנ״ל תואם מראש עם ראש המדור השולח, באמצעות פרמטרים שנקבעו מראש ( ניתן לראות את הפרמטרים במסמך 88656/1 , חתום על ידי מ.ר ) את ביטוי הפרמטרים ניתן לראות בדוח שלמעלה.
מסמך זה נחתם דיגיטלית ע״י:״
רוני עברה על הסיכום ועשתה תיקוני ההגה למסמך שזה עתה כתבה, בסיום היא לחצה על הכפתור :
שלח וחתום דו״ח באופן דיגיטלי.
כמובן שלאחר לחיצה על כפתור זו, רוני נתבקשה לאמת את זהותה בשנית עם טביעת אצבע.
רוני עשתה קנאק בידיה וקמה מהכיסא.
היא שלפה את הביפר המוצפן של כוח המשימה.
״סיימתי״ היא הקלידה במהירות בצג ״עכשיו תורך.״
היא לחצה על Send to omri
—
עומרי הסתכל על צג הביפר שלו וכבר התחיל להרכיב בראשו צוות למשימה.
הפעם, עומרי היה לבד, נטשה הייתה במשימה מטעם המוסד, למשהו שהיה אינטרס משותף של הכוח וכן של המוסד.
לאחר שהחליט הוא שלח הודעה בביפר לניני, דילן, אדם וסול.
תוך כחצי שעה, ארבעתם היו נוכחים בספרייה.
״טוב…״ אמר עומרי, בשעה שכולם עמדו סביבו ״הפעם זה די …״
״פשוט.״ אמר ניני ״ואל תשאלו איך אני יודע. אלא אם אתם רוצים להביא אותה ברצון ואז זו בעיה אחרת.״
״לא הייתי קורא לכם אם הדיפולט היה לא להביא אותם ברצון.״ אמר עומרי ברוגע.
ניני משך בכתפיו.
״טוב, אז לטובת מי שלא מכיר.״ אמר עומרי ולחץ על הכפתור בשלט אשר בידו. תמונה הופיעה במסך הטלוויזיה. ״מדובר בקני עבד וביקום הזה עדי ישורון. ״
עומרי העביר מבט מלא משמעות בנוכחים, בכלל בהו בצד הטלוויזיה ברצינות יתרה.
״מדובר בקיפרית לשעבר, שעלינו עליה מעט מאוחר מידי. היא ככל הנראה הייתה בטוחה שקיראן השתלט על העולם והרג את כל הטיימרים או משהו כזה ואלו שלא הרג, הוא השתלט עליהם וכעת הם עושי דברו. הצלנו אותה מהידיים שלא המוסד, שכן אתמול בערב היא ניסתה להרוג את אחד הסוכנים של המוסד, יוסי, הסוכן שהותקף על ידיה, מאושפז במצב אנוש בבית החולים. ביקום הקודם, עדי קבלה משימה מאסתר לכלוא את יוסי בכל מחיר ואם אין ברירה – להרוג. קלי לא ידעה שמדובר ביקום אחר ועל כן ניסתה הרגה את הבחור המסכן. רוני דאגה שהיא תשוחרר בדרכים מסתוריות וכעת היא בדרך ל ״מתחם״ של המוסד.
״בגלל זה קראת לנו?״ צחק אדם ״היה מספיק שהיית קורא לי או לניני.״
״אם אנחנו לא מצלחים אתה רוצה שנשאיר אותה שם?״ שאל ניני בקרירות.
״בגלל זה קראתי לשניכם, שכל אחד ישכנע את השני לא להשאיר אותה שם. ״ אמר עומרי בקול רגוע.
״מצחיק מאוד, והכל.״ אמר סול בחיוך ״אבל אני ודילן פה, לא מבינים את הבדיחה כדי לצחוק עליה.״
״המתחם.״ אמר עומרי ״זהו מתקן שבו נפטרים מאנשים שעברו עברה פלילית ויש חשש שאם הם יקבלו משפט הוגן בבית המשפט בארץ, ייחשף חומר מסווג של המוסד.״
״בקיצור מתקן הוצאה להורג.״ אמר דילן בשקט.
״לא בדיוק.״ אמרו ניני ואדם בחומרה.
״העניין הוא הזמן. מהרגע שנכנסת לשם,״ אמר עומרי ״עד לקבלת הטיפול הראוי עוברות 4 שעות ויש לנו בערך שעתיים וחצי להעיף אותה משם. ״
״בשביל מה הם עובדים במוסד?״ שאל סול ״למה לא סידרתם שהיא תגיע פשוט אלינו.״
״כי אז המוסד היה תוהה איך נעלם לו אסיר.״ אמר ניני ברצינות ״מהרגע שהגעת למתחם, יש חתימה אחד של הסוהר וזהו, המערכת מתחילה להכין סיפור כיסוי ללמה לעזאזל נהרגת ומתחילה למחוק עליך מידע שעלול לסכן את המוסד. מבחינת המוסד לאחר שנכנסת למתקן אתה כבר מת. כי אף אחד לא יוצא ממנו. או לפחות כך הם חושבים.״
״טוב. אז מאחר ואנחנו קצרים בזמן… ״ אמר עומרי ״אני מציע שנעשה תוכנית במהירות ותצאו לדרך.״
״ככה בלי מידור?!״ שאל סול בפרצוף מזויף של הפתעה.
״אין זמן לזה עכשיו… אמר עומרי. ״אני סומך על כולכם.״
עיניי כולם הופנו באופן אוטומטי לניני.
״טוב. ״ אמר ניני, ״האמת שכבר חשבתי על זה בדרך. זה לא כל כך מסובך. אנחנו נכנסים מהכניסה האחורית זו הכניסה שמוציאים את מה שנשאר ממה שנכנס פנימה ובמידת הצורך, משמידים אותו בדרכים שונות ומשונות, יש לי שם שומר שמכיר אותי והוא יכניס אותנו.
סול ואדם, נשארים ברכב סול עם מנוע מונע ואדם מאבטח אותו. אם משהו ישאל שאלות אדם יוכל לספק את התשובות. אני ודילן יורדים מהרכב ומביאים אותה איתנו, בכוח או ברצון. אחרי שהיא כבר ברכב אנחנו משכנעים אותה לבוא איתנו ואז נוסעים למערה.״
״פשוט ויעיל.״ אמר אדם בחיוך.
עומרי הנהן. ״טוב… צאו לדרך.״
אדם, סול ניני ודילן נכנסו לרכב.
אדם היה במושב הנהג.
כשסול בא לפתוח את דלת הנהג על מנת להתיישב וגילה כי אדם שם,
ניני לחש לו ״שינוי קל בתוכניות״ והורה לו לשבת לצידו של אדם.
״לא יכולנו להגיד את זה ליד אבא שלך.״ אמר ניני לדילן, שישב לידו, אך בקול מספיק כדי שגם סול ישמע, בעוד אדם התניע את הרכב והחל לנסוע ״אנחנו לא מתכוונים לקחת אתכם למתחם. השתנו שם הרבה מאוד דברים מאז שאבא שלך שירת במוסד ו… אני לא חושב שאתם צריכים לצלק אתכם נפשית למה שיש שם וגם חוץ מזה אתם לא בסיווג לזה. את עצמנו אנחנו יכולים להכניס אבל אתכם…אני אגלה לכם סוד שהיא כנראה כבר רדומה. שוב הרבה השתנה מאז. אני ואדם נוריד אתכם קצת לפני נכנס ונוציא אותה. ״
״אבל איך רוני…?״ שאל סול אך אדם קטע אותו ״רוני יודעת מה היא עושה… זו הייתה האופציה הטובה ביותר. היא צריכה לקבל הצטיינות על זה שהיא בכלל הצליחה. אם רוני לא הייתה פועלת כל כך מהר כל הפעילות של כוח המשימה הייתה נחשפת היום ע״י המוסד. ״
״איך תכנסו?״ שאל דילן
״יש לנו את הדרכים שלנו. ״ אמר ניני. ״אנחנו בין המעטים שיכולים ויודעים לצאת מ(אחד ) מהשער(ים) הקדמי(ים) ולצאת מהאחורי.״ {הערת מחבר הפאנפיק| המופיע סגוריים לא נאמר על ידי ניני}
הם נסעו נסיעה שארכה כחצי שעה. ולבסוף עצרו מול קיר בטון גבוה.
״טוב חברים כאן דרכינו נפרדות. תהיו ילדים טובים ותחכו לנו פה. ״ אמר אדם.
״מה שהוא אמר״ אמר ניני.
הם יצאו במהירות מהמכונית והלכו זה לצד זה לאורך קיר הבטון.
״נו ניני. נכנס בדרך הישנה ?״ שאל אדם בחיוך
״אין ברירה. ״ אמר ניני, ״אנחנו לא רוצים שהראש ידע מזה.״
״הבאת אתך את החומר?״ שאל אדם
״כמובן״ אמר ניני מוציא מפיו חצי חיוך.
״אתה זוכר כמה אנחנו צריכים להזריק?״
״כן.״ אמר ניני ״אם אנחנו בראש הערימה אז מספיק 20 מילגרם, תוך 20 דקות מוצאים אותנו החוצה. ״
״ומה עם עדי?״ שאל אדם.
״כשנגיע נחפש אותה, ונגרור אותה לראש הערימה.״ אמר ניני.
״איך נחפש?! 20 מיליגרם? – תוך 10 דקות אנחנו קורסים!״ שאל אדם בתמיהה
״אל תדאג אדם, יש לי את המספר של השק שלה״ אמר ניני בחיוך. ״ככה אתה מכיר אותי ?!״
אדם זרק חצי חיוך. ״תגיד, נכנס דרך השער המשני ?״
״כן. יש שם את הפרצה…נכנס נחפש אותה ונשים את כולנו בראש הערמה.״ אמר ניני.
״יפה. ״ אמר אדם. ״תגיד ה״מסדר״ של החבילות מגיע עדיין ב-14:00 ״?
״האמת, איחרו את זה ל-14:10.״ אמר ניני ״הוא פשוט מגיע עכשיו ב-10:00 במקום ב-10:30. ״
״מה אני אגיד לך״ אמר אדם, בעודו פונה בפניה לעבר סמטה צרה מקבילה לחומת הבטון ״ממש מבלבלים את האויב.״
ניני ואדם עמדו מול שער קטן. שהצריך מהם זחילה. אדם הצמיד כרטיס, שהיה בכיסו ונכנס, לקורא שהיה בצידו של השער, אף ניני עשה זאת.
״אנחנו צריכים לאפס את הקורא.״ אמר ניני בעודו סוגר את השער.
הוא הוציא מכיסו מברג קטן ופתח את החלק האחורי של הקורא, לאחר התעסקות של כמה שניות נשמע ביפ.
״זהו, אופס.״ אמר ניני. אדם הנהן וניגש לקחת את המזרק שניני הגיש לו.
״20 מילגרם נכון?״ שאל אדם. בעודו מחפש לעצמו וריד. ״כן״ אמר ניני.
הם הזריקו לעצמם את החומר.
״10 דקות מעכשיו״ אמר ניני.
ניני ואדם זחלו לעבר הכניסה הראשית.
״בחיים לא הבנתי למה עשו את הכניסה הזו״ אמר אדם
״פעם רק הכניסו את החבילות מפה.״ אמר ניני.
״אבל… זה לוקח מלא זמן.״ אמר אדם
״בדיוק״ אמר ניני.
״אתה חתמת על הדו״ח הזה נכון?״ שאל אדם. ״לא מירי. אין מצב שיש לה סיווג עד כדי כך גבוה. בדר״כ זה צריך לעבור לחתימה של הראש. היחיד שאני מכיר שיש לו סיווג זה אני. ״
״אתה, אני ונטשה. ועוד 11 סוכנים שבקבר.״ אמר ניני בעודו מהנהן.
״אה… אתה ה-14 הזה שמדברים עליו עכשיו?״ שאל אדם.
ניני הנהן קלות.
״למה לא קיבלת את זה קודם ?״ שאל אדם.
״כי לא רציתי וגם לא הייתי צריך.״ אמר ניני בקיצור.
״ועכשיו?״ שאל אדם.
ניני חייך ושתק. לאחר 5 דקות של ספק זיחלה ספק הליכה הם הגיעו לכניסה.
״יש לנו 5 דקות.״ אמר ניני.
״כן.״ אמר אדם ״אני כבר נאבק בטשטוש. איזה מספר היא?״
״שק 50.״ אמר ניני.
״יפה, קיבלה מספר עגול.״ אמר אדם בגיחוך
ניני מצדו צחק בשקט.
״הסיבה היחידה שאני לא שורף את כל המקום הזה,״ אמר ניני. בעודו מביט במספרי השקים. נראה היה בפניו שהוא נגעל ״… זה בגלל שאני יודע אילו חלאות מגיעות לכאן.״
הפעם היה זה תורו של אדם להנהן.
״מצאתי.״ אמר אדם לאחר כדקה.
״יופי״ אמר ניני. ״בוא ניקח אותה לערימה המרכזית.״
הם סחבו את השק אשר אורכו כאורכו של אדם לעבר פס המתכת.
״לפי הריח יש פה כמה גופות שהם כמה ימים פה.״ אמר אדם.
״כל אחד לפי הסיפור. לסיבת המוות.״ אמר ניני.
״איזה מספרים נתת לנו?״ שאל אדם.
״51,52 היה פנוי.״ אמר ניני בחיוך.
״קלאסי״ חייך אדם.
״טוב״ אמר ניני. ופרס את השק שלו על פס המתכת ונכנס לתוכו, אדם עשה כמהו. ״תעשה קשר פנימי ותדחוף את השוליים פנימה, אדם.״
אדם הנהן.
״Time to sleep״ אמר אדם.
הם קשרו את השק שכבו על פס המתכת.
תוך דקות אחדות עיניהם נעצמו מאליהם והיה נידמה כאילו הם מתים – כיוון שפעימות ליבם הואטו באופן שנחשב כמעט למוות.
כעבור דקות אחדות מצאו עצמם ניני ואדם שוכבים בתוך מה שנראה כשק במקום שהריח בו היה לא נעים בלשון המעטה.
היה זה ניני הראשון להתעורר.
״פיי״ אמר ניני בקול. ״איזה ריח.״
״אכן כן.״ אמר אדם בעודו יוצא מהשק.
״טוב איפה פה שק 50?״ שאל אדם עניינית
״כאן לידי.״ אמר ניני.
״יאללה בו נעוף מפה.״ אמר אדם והחזיק קצה אחד של שק מספר 50. בעוד ניני מחזיק קצה אחר.
הם התקדמו לעבר שער ברזל ידני שעל צדו השני היה רשום ״שטח פרטי. הכניסה אסורה.״
הם סגרו את השער בשקט. והמשיכו להתקדם. במהרה הם הגיעו לעבר קיר הבטון וצעדו לאורכו עד שהגיעו למכונית.
״סול, תעבור לתא הנהג, אדם לא במצב לנהוג עכשיו. ״ אמר ניני בעודו נעזר באדם על מנת להכניס את השק למושב האחורי.
סול עשה כדברו. ואילו אדם עבר למושב לידו, ומיד נתן לו הוראות נסיעה, כך שבתוך שניות אחדות, החבורה הייתה בדרך.
בינתיים, ניני הסיר את השק מעל עדי.
״דילן, למדו אותך לפתוח וריד?״ שאל ניני
״כן.״ אמר דילן. ״אמא שלי…״
״אז תעשה טובה ותפתח לבחורה המסכנה 2 ורידים. ונפלונים ירוקים בבקשה.״ קטע אותו ניני ״אני צריך לטפל בעצמי ובאדם.״
ניני הוציא מהתיק שהיה לידו כמה תרופות.
״אדם אני נותן לך 1.5 דופמין. שקצת תתאושש.״ אמר ניני.
אדם הנהן ונתן את ידו לניני. ניני הזריק את מנת הדופין ואז התפנה והזריק גם לעצמו.
״יופי.״ אמר ניני כשראה שדילן התקין ברנולות לקני.
ניני הפנה מבטו למכשיר מסתורי שהיה מצדו השני.
״מה זה ?״ שאל דילן.
״זו דיאליזיה קרבית.״ אמר ניני ״וזה מה שאתה מקבל, כשיש לך יחידה מדעית סודית עם תקציב בלתי מוגבל.״
״זה, ואת הזאב הבודד.״ אמר אדם בשקט.
ניני חיבר קצה אחד של הדיאליזיה לונפלון אחד ואת הקצה השני – לשני.
״אבל… זה לוקח כמה שעות.״ אמר דילן.
״לא במכשיר הזה״ אמר ניני. ״קודם כל אנחנו מנקים אותה מכל מיני רעלים שיכול להיות ששמו לה. ואז נחזיר לה הדם בצורה מסוננת. לאחר מכן ננתק אותה מהמכשיר וניתן לה את כל המרכיבים החיוניים אשלגן, מינרלים חלבונים וכו׳. יש לי תמיסה מיוחדת שתעשה את זה. ולבסוף נעיר אותה.״
״ואם היא לא תהיה מוכנה לבוא.״ שאל דילן.
״אחרי המאמץ שהשקענו אנחנו נלחץ עליה. אם צריך.״ אמר אדם. ״חסר לה שהיא לא תרצה״
—
באותו היום ניני חזר לביתו מאוחר. רוני ישנה אצלו היום, והסתבר שהגיעה לפניו.
הוא נכנס לבית בשקט ואז נכנס לחדרו. הדבר הראשון שראה כשנכס זה רעמת שיער שחור.
״מה שלום חבר שלי?״ שאלה רוני בעוד ניני סוגר את הדלת ושמשתחרר מחיבוקה.
״בסדר, בסדר.״ אמר ניני. ״איזה עבודה עשית לי היום…״
״מה זאת אומרת?״ שאל רוני
״זה התחיל בבוקר..״ אמר ניני לרוני ההמומה ״שהייתי צריך לחתום לך על בקשה לקבלה למתחם של חבילה חדשה. ונגמר בזה שאני צריך לשכנע ילדה שגמלתי מדיאליזה תוך שעה, להסכים לטיפול של הכוח.״
״אני חשבתי זה… אמור להיות אדם.״
״כן הוא היה איתי,״ אמר ניני בישנוניות אבל בדיוק הייתי בדיון עם אסתר והיא ביקשה ממני לחתום, מפה לשם עומרי קרא לי וכל השאר היסטוריה.״
״רגע… אתה ה-14 שכולם מדברים עליו?״ שאלה רוני.
ניני הנהן בשקט.
״מה קרה שפתאום החלטת לספר לי ?״ שאלה רוני
״כמה מלוכלכים וכשאני אומר מלוכלכים אני מתכוון לאדמים (אדם ברבים), גילו את זה, ״ אמר ניני בשקט ״אז הגעתי למסקנה שאת תדעי את זה בסופו של דבר. ואם כבר עדיף שתדעי את זה ממני.״
״לא ידעתי, שאתה … ככה. נכנס עמוק למוסד.״ אמרה רוני.
״כי עד עכשיו לא הייתה לי סיבה ולא רציתי.״ אמר ניני בחיוך ״אני טוב בלהיכנס עמוק במערכות מסובכות.״
״אני דווקא לא קיבלתי את הרושם הזה. מר בחור.״ אמרה רוני בחיוך ממזרי.
״כן?״ שאל ניני בחיוך אף הוא. ״אני דווקא יודע אחרת.״
הוא נישק אותה נשיקה ארוכה והזיז את שיערה הצידה תוך כדי.
לפתח רוני קפצה.
״אתה…״ אמרה רוני בבהלה. ״אני ראיתי את זה ניני. על היד שלך.״
״מה ראית ?״ שאל ניני בפנים חתומות. בוחן את כפות ידיו.
״זה נעלם.״ אמרה רוני. ״אבל ראיתי את זה. את הסימן. אתה טיימר.״
ניני שתק.
״איך אתה לא מספר דבר כזה?״ שאלה רוני. בשלב זה דמעות כבר עלו בעיניה.
״אני לא יכול רוני.״ אמר ניני. בקול מרוגש. ״יש יותר מידי על הכף. אני מצטער. זה הדבר היחיד שאני לא יכול לספר. אני מבטיח שאני אספר בבוא הזמן, אבל כרגע את חייבת לשמור את זה בסוד. תבטיחי לי רוני.״
״איך ?״ שאלה רוני בשנית במבט ספק מבוהל, ספק מרוגש למראהו של ניני.
״לא יכול לספר. תבטחי !״ אמר ניני בתקיפות.
״אני מבטיחה.״ אמרה רוני בדמעות.
ניני רכן לנשק את רוני, כדי להמשיך מהמקום בו עצרו. כאילו, לא עצרו מעולם.
—
