2000:
למחרת בבוקר, קם דניאל במהירות מרשימה, בטענה שהוא הולך לטייל במעט, בחוץ. הוא תיאר לעצמו שבשעות הקרובות יתחילו עליו מעקבים של המוסד בעקבות מה שסיפר, אז הוא התחמק ותיטשטש את דרכו, כפי שלמד, מהם עצמם. תוך כשעה, הוא הגיע למטה של סקורפיו בעיר. על אף שהיה עצבני על אירועי אמש, הוא לא נתן לעצבים לשלוט בגופו והוא החליט להנות מהמסע לעבר מטרותיו. מה גם שהיו לו עוד דברים חשובים לדאוג להם, כמו להחזיר לעצמו את היכולת לנסוע בזמן.
הוא נכנס בדלת הכנסה, לבניין, שהיה נראה כבניין משרדים רגיל ועלה במעלית, לקומה השישית, הוא שם לב שליד הכפתור של הקומה יש ציור של עכביש (כנראה ״סקורפיו ״).
כשהמעלית נפתחה, דניאל נכסף לדלפק קבלה, בו ישב בחור צעיר, הוא פנה לדלפק, ״שלום לך, דניאל״, אמר הבחור, היה לו זקן, שחור קצר על סנטרו, ושיער שחור, נראה היה שהוא מתבונן בו ומנסה לבחון אותו לעומק. בדיוק אז, נכנס ג׳קסון, וקד במעט לכיוון המנהיג,
״אדוני, לא ידעתי שאתה מקדים. ״ אמר ג׳קסון.
״כן,״ אמר המנהיג (לעתיד ״הזקן״) ״יש לנו מגויס חדש, שמאוד יעזור לנו להפיץ את הבשורה שלנו, אני כאן כדי לדבר איתו באופן אישי. ״
״למה אדוני לא ביקש ממני ?״ שאל ג׳קסון בשקט ״או מאחת הבנות ?״
״לך, ג׳קסון״ אמר המנהיג, ״הייתה משימה, שמילתה אותה מהר משחשבתי. הבנות לצערי, עדיין לא מוכנות, אולי בעתיד.״
״אדוני, סליחה שאני מתפרץ באמצע אני יודע שהזמן שלך יקר, אך רציתי לשאול, מתי אדוני, יתן לי לשבת סביב השולחן?״ שאל ג׳קסון.
״זה יקרה, רק אחרי שתצליח ללמד את החברים שלנו, את היכולת המיוחדת שלך, בלעזור לאנשים לקבל על עצמם את הבשורה. אתה יקר לנו מידי, צריך לשמור עליך, טוב, טוב. בארץ אתה תהיה חשוף ליותר מידי סכנות, מה עוד שאתה עוזר לנו מאוד במקום בו אתה נמצא.״
ג׳קסון הנהן למנהיג, קד קידה קלה. והחווה בידו לדניאל להתקדם לעבר המסדרון שלפניהם.
—
מה שדניאל חשב למסדרון התברר לבסוף כעוד מבואה קטנה, לחדר גדול בו יש מבטחון קטן ופינה השמאלית של החדר ושולחן ישיבות עגול במרכז, דניאל הבחין שמסביב לחדר מפוזרים 5 חדרים.
על יד השולחן, ישבו שתי נשים ובידן כוס, שדניאל הניח כי בתוכה יש קפה.
ג׳קסון התקדם לעבר השולחן, הבנות, שהבחינו בדניאל, הפנו את ראשיהן כלפיו.
״הו, שלום״ אמרה לילי, בחיוך קריר, ״מה ג׳קסון, הפעלת את הקסמים שלך על עוד אדם?״
״במקרה של דניאל לא היה צורך.״ אמר ג׳קסון, בקרירות קלה ״דניאל הבין מיד את המטרה שלנו ורצה להיות חלק ממנה.״
לילי הנהנה, בעוד לינה הביטה בדניאל במבט מתפעל.
״אין לך מושג מי אני, נכון ?״ שאל דניאל בחיוך, מנסה לפתוח דף חדש.
״לא,״ אמרה לילי, בקול מתנשא במעט מגניבה מבטא אמריקאי מזייף ״האמת שלא, אני צריכה ?״
״לא״ אמר דניאל במבט משועשע.
״לילי, תעשי טובה,״ אמר ג׳קסון ״תפסקי עם המבטא האמריקאי הזה, זה לא עובד על אף אחד.״
לינה גיחכה במעט
״משהו מצחיק ?״ שאלה לילי בקול מאיים
״האמת שכן״ אמרה לינה, במבטא רוסי כבד, ״את תקועה פה כבר כמה שנים ואת לא יודעת מי זה הבן אדם הזה. הוא בטוח הולך לקבל מקום ליד השולחן בשנים הקרובות. אם נחזיק אצבעות אולי גם את המקום שלך.״
״למה עם מי יש לנו הכבוד ?״ שאלה לילי
״אולי האדם היחיד בארץ שצופים שיהיה בעל הון אישי של 10 מיליארד דולר, עד 2020 ?״ שאלה לינה
״לא צריך להגזים,״ אמר דניאל בחיוך ״זה רק אם הפרויקט החדש שאני משקיע בו יצא לפועל.״
״אה… ״ אמרה לילי ״אתה מהמממנים.״
״להזכיר לך שגם את פה על תקן המממנת?״ שאלה לינה.
״להזכיר לך שגיסו אותי ״ שאלה לילי בקול צווחני במעט ״…לפה בתקן מדענית, בגלל סיבות אישיות נאלצתי לעבור לתקן הזה ?״
״אממ…״ אמר ג׳קסון בשקט ״דניאל, אתה תצטרך לסלוח ללילי, היא פה בשנים האחרונות, כי… המסכנה עוברת גירושים לא קלים מבעלה.״
״המדען החננה״ אמרה לילי
״בכל מקרה, המנהיג בפתח,״ אמר ג׳קסון ״אז אם אתן ממשיכות להתווכח, תעשו את זה בשקט, תושיבו אותו בבקשה בחדר שלי, אני חוזר הלילה למשרד. דניאל בא, יש לנו כמה דברים לדבר עליהם.״
דניאל נפנף בחיוך היה נראה ציני במעט לילי ורכן לנשק את כף ידה של לינה,
״להתראות״ הוא אמר בחיוך והסתכל עמוק לתוך עיינה של לינה.
הוא הלך בעקבות ג׳קסון לחדר, בעוד זה סוגר אותה.
–
״אל תתייחס ללילי,״ אמר ג׳קסון לדניאל, לאחר שסגר את הדלת. ״היא סתם מתוסכלת, היא לא ראתה את הילדים שלה כמה שנים טובות.״
״אני דווקא למדתי, שכשבן אדם מתוסכל, יוצא האני האמתי שלו״ אמר דניאל בשקט.
״יכול להיות.״ מצמץ ג׳קסון.
״אז מה זו היכולת המיוחדת שלך בשכנוע אנשים ?״ שאל דניאל, מתאמץ להסתיר את ההתלהבות והסקרנות בקולו ושומר על נימה סתמית ״איזה עינויים אתה עושה?״
ג׳קסון צחק מעט.
״לא עינויים,״ אמר ג׳קסון בקול מחויך ״אני פשוט יודע שכנע אנשים לעשות מה שאני רוצה.״
״סוג של היפנוזה ?״ שאל דניאל ספק שואל ספק אומר.
״כן. משהו כזה.״ אמר ג׳קסון, היה לו ניצוץ קל של כוחניות בעיניים.
״איך אני יודע שאתה לא הפנטת גם אותי?״ שאל דניאל בקול הקרוב ללחישה
״אתה לא יכול לדעת,״ אמר ג׳קסון מחייך מעט ״אתה תצטרך לסמוך עלי בנוגע לכך.״
״תגיד, הייתה לך את היכולת הזו גם ביקום האחר?״ שאל דניאל, בקול רועד כמעה.
״לא.״ אמר ג׳קסון ״אם כי אני יודע איך פיזית לבצע את זה. זה משהו שאפשר ללמוד, יש ילדים, מסוימים, שהיו טיימרים, שנולדו עם היכולת הזו, בלי ללמוד אותה אפילו אבל צריך רמה מאוד גבוהה של יכולת יצור למדא ו… אני מכיר רק ילד אחד ב-300 שנים האחרונות שהייתה לו את היכולת הזו מילדה. אז אם אתה שואל, …״
הקול של ג׳קסון רעד קלות ״זה אומר שאתה מכיר את מייקי גם.״
״כן.״ אמר דניאל, מוטרד קלות, ״האמת הוא הפנט אותי, כי עשיתי משהו קצת לא יפה לו ולחברים שלו.״
״מי אתה בשבילו ?״ שאל דניאל
״אני אבא שלו …״ אמר ג׳קסון. ״היינו משפחה מקסימה, בדיוק פרשתי מהעבודה שלי, הייתה לי אישה, וילדים, עד ש… ״ ג׳קסון עצר בעצמו. ״אני אספר לך בהזדמנות. הדרך שהגעתי ליקום הזה… אני לא יודע כמה מה היה עדיף, למות שם או לחיות ולבוא לפה. בוא נגיד דניאל, שעשיתי משהו דומה למה שאתה עשית. ואז קרה משהו שפשוט גרם לי להגיע לכאן. ״
״מה זאת אומרת?״ שאל דניאל
״ריק, מה שקרה שהגענו לכאן, זה לא טבעי, משהו ממש לא נורמלי קרה ביקום ממנו הגענו, משהו יצר קרע גדול בין היקומים וגרם לדליפה. אנחנו הראשונים שהגענו לכאן… אבל, אתה יכול להיות בטוח שכולם יגיעו לכאן.״
״זה אומר שגם אנחנו נגיע לכאן עוד פעם?״ שאל דניאל.
״כן.״ אמר ג׳קסון ״אתה קולט מהר דניאל. לדעתי אפשר לנצל את זה לטובתנו.״
דניאל הרגיש כי ההתרגשות אוחזרת בו מרגע לרגע, הוא ממש יכל לשמוע את הגלגלים בראשו מסתובבים ומכינים תוכנית פעולה. ״אתה יודע לחזות מתי ואיפה הטיימרים יופיעו,״ שאל דניאל ״אתה יכול גם לשלוט בזה? ולא רק לחזות?״
״אני לא יכול, אני חושב תיאורית שזה אפשרי,״ תיקן ג׳קסון ״אבל גם, רק לאנשים כמונו, שיש להם הרבה עותקים של עצמם לאורך ההיסטוריה. אני לא חושב שהיום יש לנו את הטכנולוגיה לעשות דבר כזה. אולי בעוד כמה שנים… אבל כרגע…״
״אבל מה זה משנה, גם ככה העותקים לא יזכרו. כלום.״ אמר דניאל בלהיטות בעוד ג׳קסון מחייך. ״אתה יודע, אני לא חושב שאתה צודק. תחשוב שהדליפה מרכזת לכאן את כל ההיסטוריות של האדם, אני זוכר את עצמי בהיסטורית שונות, היקום האחר, אני מאמין שגם אתה, אז זה אומר שכל מה שצריך זה…״
״תריגר, שיזכיר את הכל, גם מהיקום הזה.״ אמר דניאל.
״נכון. אתה מבין, למה אנחנו צריכים את סקורפיו?״ שאל ג׳קסון בוחן את דניאל בקפידה.
״כן,״ אמר דניאל ״כי אנחנו חייבים להבין יותר על הלמדא, זה כיוון היחיד בערך שיש לנו.״
״נכון, נכון.״ אמר ג׳קסון ״לא אני, ולא אתה היינו מדענים ביקום ממנו הגענו, מחלקת המחקר של המחתרת ביקום ממנו הגענו, הייתה מתקדמת בכמה מאות קדימה מהמחלקה המקבילה בקונגרס, כפי שאני עוד אזכיר הרבה וכבר הזכרתי, הלמדא היא גורם משמעותי במסע בזמן, זה ידוע לכל ילד בכתה א׳, שכדי להיות טיימר אתה חייב רמות ייצור גבוהות של למדא, לפחות בגיל הנעורים. לכן אנחנו צריכים להביא אותך כמה שיותר קרוב למנהיג. ככל שאתה יותר קרוב אליו, כך הסיכוי שתיחשף לסודות האמתיים גדל.״
דניאל הנהן, אבל הראש שלו היה כבר הרבה יותר קדימה.
״למה המנהיג התכוון שעד שאתה לא תלמד משהו את היכולת שלך אתה לא תשב סביב השולחן?״ שאל דניאל
״עד שמצאתי אותך,״ אמר ג׳קסון ״התוכנית הייתה לעשות לבד הכל.״
דניאל הנהן בראשו כאות להבנה.
״אז למה לא לימדת משהו, נגיד את הלילי הזו ?״ שאל דניאל.
״למה?״ שאל ג׳קסון ״כי עדיף לעשות עסקה עם השטן ולא לסמוך עליה. היא פסיכית לגמרי, מנפולטיבית והיא תתקע לכל מי שצריך סכין בגב אפילו למי שלמד אותה, חוץ מזה בעלה, הוא אחד אנשי המפתח שלנו, היא ובעלה חוקרי למדא, יכול להיות שבעתיד אנחנו נצטרך אותם, אז לא יכולתי לתת להם נשק שעשוי לשמש נגדנו״
״אז מתי אתה תלמד אותי?״ שאל דניאל בחיוך מתנשא.
״עוד מעט. אל דאגה״ אמר ג׳קסון, בעודו בוחן את דניאל במבטו.
״אתה מודע לזה שאתה לא מספר כלום על סוקרפיו נכון?״ שאל ג׳קסון לפתע. כאילו משהו בהתנהלות של דניאל, אמרה לו, כי זה יעשה בדיוק ההפך.
״אמממ…״ אמר דניאל בחיוך מתנשא, ״אופס?״
״מה כבר עשית ?״ שאל ג׳קסון, שומר על איפוק.
״לא משהו רציני,״ אמר דניאל ״רק גרמתי למוסד קצת לעקוב אחרי.״
״והם יודעים שאתה פה ?״ שאל ג׳קסון.
״נראה לך ?!״ שאל דניאל, בתגובה ״כל המטרה היא לגרום להם לחשוב שהציעו לי להצטרף לסקורפיו, כי מצטער להגיד לך, אבל המוסד היה די בטוח שתנסו, עכשיו, אחרי שלא נענתי לבקשתכם לכאורה הם יוכלו לסמוך עלי. וחוץ מזה הייתי צריך איזה מנוף קטן כדי לגלות משהו״
״ממתי המוסד מתעסק עם סקורפיו ?״ שאל ג׳קסון, ספק שואל את דניאל ספק מהרהר בשאלתו באוויר החדר.
״למה שהם לא יתעסקו ?״ שאל דניאל
״כי המוסד, זה קטן עליהם, הם מתעסקים בעניינים גלובליים עם השפעה על ישראל, סקורפיו, עיקר הפעילות שלהם היא בארץ. לא, מי שבדר״כ מטפל בתיקים כאלה זה המועצה. ״
״המועצה ?״ שאל דניאל בלבול ?
״אה…״ אמר ג׳קסון ״אתה לא מכיר.״
״לפני כמה שנים היה בארץ מקרה ענקי של שוד בנק, ברמה של הגדולים. צוות של המוסד, בא לייעץ לשב״כ, בנוגע לטיפול במקרה, ככל שהזמן הלך המקרה הלך והסתבך, התברר שלא מדובר בשוד בנק קלאסי, אלא שוד בנק ממניעי טרור, של אחד הארגונים הגדולים בחו״ל. בקיצור התפתח ויכוח, בין השב״כ למוסד, בנוגע למי צריך לטפל בזה; השב״כ טען, שזה ברמה גלובאלית, וקשור לאיום גלובאלי על המדינה ולכן על המוסד לטפל במקרה וכמובן שהמוסד, חשב אחרת. אז קבוצה של אנשים, די צעירים ששרתו אז, חלקם במוסד, חלקם בשב״כ, פנו להנהגת המדינה, והקימו את המועצה.״
״אז אפשר להגיד, זה שהמועצה, זה שב״כ שמלכלכך יותר את הידיים ?״ שאל דניאל בצחוק
״כן.״ אמר ג׳קסון בחיוך ״או מוסד שמלכך פחות, תלוי איך אתה מסתכל על זה. ״
״אני חושב,״ אמר דניאל ״שהסיבה שגם המוסד מתעסק בזה, זה שיש אנשים שמעורבים במקרה, גם מהמוסד ולא רק מהמועצה.״
״אתה מתכוון לסוכנים של המועצה ששתולים במוסד?״ שאל ג׳קסון
״יכול להיות״ אמר דניאל בחיוך ממתיק סוד, על אף שהוא ניחש בלבד, ללא שום ידע מוצק.
״טוב דניאל, נראה לי נסיים את פגישתנו היום.״ אמר ג׳קסון בטון עינייני. ״אם תצליח למצא תרוץ להשאר כאן, נחזור ונפגש בימים הקרובים. יש לנו הרבה עבודה לעשות.״
דניאל קם מכסאו והתקדם לכיוון הדלת.
״ודניאל,״ אמר ג׳קסון לפתע, בעוד ידו של דניאל אוחזת בידית החדר על מנת לפתוח אותה. (לפני שדניאל פתח אותה) ״…תזכור לשחק את המשחק, אם אנחנו רוצים את הסימן על היד שלנו בחזרה, אנחנו צריכים אותם״ אמר בעודו מצביע בראשו לכיוון הדלת.
דניאל החזיר הנהון רב משמעי לג׳קסון וסגר את הדלת.
לכשיצא, ראה את לינה, יושבת על בירכיה על הרצפה, עיניה פקוחות, כבטרנס ולוחשת בחזרתיות: ״סקופיו, סקופיו, אינפינטו.״
לילי שישבה מאחורה, סימנה לדניאל סימן של קוקו והצביעה על לינה. דניאל התעלם ונגש אליה.
״היי לינה ?״
לינה הרימה את מבטה, יוצאת בהדרגתיות בהטרנס.
״אני הולך עכשיו.״ אמר דניאל, לא מצליח לעצור בעצמו, היה נדמה לו שהבחורה צריכה מישהו שיהיה לידה. הוא הרגיש שהיא מגיעה עוד מעט לקריסה טוטאלית ״אבל מחר אני חוזר. ואני ואת הולכים לאיזו מסעדה טובה, די חדשה שקראתי עליה כאן בעיר.״
״יעני דייט?״ אמרה לינה, מסמיקה במעט.
דניאל חשב במהירות עצומה וענה: ״כן.״
הוא רכן לנשק את ידה של לינה ויצא מהחדר בלי להביט לאחור. הנהיג עדיין ישב בכניסה, הוא הסתכל על דניאל במעט בוחן.
דניאל שחישב בראשו את צעדיו הבאים, החליט להוציא לפעול רעיון שהיה במוחו.
הוא הוציא את הפנקס צ׳קים שלו ורשם בצנעה סכום מכובד. הוא פנה למנהיג בגוף שפוף, כילד קטן, הפונה לבריון השכונתי, שכה פוחד הוא ממנו.
המנהיג, התענג לכמה רגעים על הפוזיציה של דניאל. ״כן דניאל? רצית משהו ?״ שאל, לאחר כמה רגעים.
״רציתי לדעת…״ אמר דניאל בנימה כנועה ״לפקודת מי לתת את הצ׳ק שברצוני לתרום, למטרה שלנו, למנהיג שלנו.״
״תרשום לפקודת סרטני התקווה החדשה בע״מ״ אמר המנהיג, נהנה לתת את הפקודה.
דניאל, רשם את המוטב בצ׳יק והגיש למנהיג שהסתכל עליו בעיין בוחנת.
״נו, נו …״ אמר המנהיג מחייך, ״נראה שדבריו של ג׳קסון עשו עלייך רושם.״ הוא הוציא מיכסו מקטרת ועישן. הוא הביט בדניאל כאילו הוא אוויר ודניאל פירש זאת כסימן לצאת מהחדר, הוא קד קידמה נוספת למנהיג ופתח את הדלת, בעודו עובר בה, דניאל חשב לעצמו, כי אם זה לא ׳לשחק את המשחק׳ הוא כבר לא יודע מה כן.
–
בימים הקרובים, טייל דניאל עם ג׳קסון ברחבי ארה״ב. כל זאת לא לפני שלקח את לינה למסעדה טובה ואחסן אותה במלון יוקרתי בעיר. לג׳ודי, הוא סיפר כי יש לו עסקים ברחבי ארה״ב ולכן לא יחזור עימהם. דניאל הקפיד לקחת טיסות מיוחדת לעיר בה היה מטה סקורפיו, על מנת להיפגש עם המנהיג ולעשות עליו רושם וכמובן, כדי להיפגש עם לינה.
מסתבר, שלינה היה אמורה להיות סטודנטית בימים אלו, באוניברסיטה יוקרתית, אך סקורפיו, ראו בה מגויסת פוטנציאלית ולכן, עם קצת עזרה מהיכולת של ג׳קסון, היום היא בארגון.
במהלך הימים בהם שהה לצד ג׳קסון. הוא למד להפנט אנשים, כמעט כמו שמייקי היה מהפנט אותם. הוא למד שצריך נפש יציבה על מנת להצליח להפנט, הוא למד על דרכים שונות על מנת לחזק את ההיפנוט, או להגדיל את טווח השפעתו, חומרים כמו היהלום של קה ועוד. במקביל דניאל גם עזר לג׳קסון לחקור על עניין המוסד, בסקורפיו. הוא גילה, שהמוסד, לא באמת מתעניין בסוקורפיו, אלא שהשם צץ, כשהם התחילו לרגל אחרי המועצה, בפרויקט המיוחד של דוקטור ברגר, לייצר מעיין על אדם, עם גן בשם ״קריפטון״. עד כה ג׳קסון לא מצא תיעוד במסמכים על אותו גן, וגם לא היה בטוח שזה בכלל יהיה רלוונטי אליו. (הו… כמה שהוא טעה)
–
זה היה באחד מהערבים הארוכים בהם דניאל וג׳קסון ישבו ביחד, והמשיכו לנתח מידע מהמרגלים שלהם במוסד. ג׳קסון, הסביר לדניאל, שהסיבה שאין להם מרגלים במועצה, ויש להם רק במוסד, היא כי פשוט לא צריך. ברגע שיש לך מרגילים במוסד, אוטומטית יש לך את כל המידע על המועצה, ג׳קסון אף מסר תיק לג׳קסון על הידע שהם צברו עד כה על המועצה.
דניאל ישב באחת מהספות, בנינוחות רגל על רגל, וקרא בענייניות דו״ח מודיעיני סודי ביותר, על אחד מהפיתוחים שהמועצה עובדת עליהם. ככל שהתקדם בדו״ח, כך הוא הזדקף יותר ויותר מאותה תנוחה נינוחה.
״ג׳קסון״ קרא דניאל בקול מרוגש אך יציב. ״בוא רגע תקרא פה משהו.״
דניאל הגיש לו את הדף בחיוך זדוני. דניאל, עקב אחר תנועות עיניו הקוראות של ג׳קסון וראה את פניו מעלות חיוך ככל שהוא מתקדם בדף.
״זה מה שחיפשנו. ג׳קסון״ אמר דניאל בחיוך ״גן, שמופעל באמצעות אנרגיית למדא. שמיצר את הסופר אדם. זה בגדול להגיד ״הגן ליצרת טיימר״.
״עוד מוקדם לקבוע זאת.״ אמר ג׳קסון בענייניות, אך גם בחיוך. נצטרך לחקור את זה. ״
״איפה נמצא הד״ר ברגר הזה?״ שאל דניאל.
״ברח.״ אמר ג׳קסון ״סקורפיו ניסו לגייס אותו פעם, אבל כבר עד שהגענו, הוא כבר ברח מהמלון בו הוא היה, יותר נכון, המועצה הבריחה אותו. כנראה שהמועצה לא אהבה את העובדה, שצריך לעשות ניסוי בנשים הרות. אבל… יש לו משפחה בארץ.״
״… כשאגיע לארץ אנסה לחקור אותם. לראות אם נצליח להגיע אליו.״ אמר דניאל.
״אה… ודניאל, כשאתה מגיע לארץ, יש עוד משהו שאתה צריך לדעת. אחד המרגל שנמצא במוסד ומדווח להם על הפעילויות של המועצה הוא יואל שוורץ.״
דניאל קפא לרגע.
״למה אתה מספר לי את זה?״ שאל דניאל בקול שקט.
״כי אני יודע שאתה רוצה נקמה״ אמר ג׳קסון נמרצות ״ויום יבוא וגם אני אולי ארצה אותה ורק אתה תוכל להשיג לי אותה.״
דניאל הנהן ועזב את החדר, מצפה לו טיסה ארוכה בדרך לישראל.
–
הדבר הראשון שדניאל עשה, לכשנחת בארץ, היה ללכת ולבדוק את היכולות החדשות שלו.
ביציאה משדה התעופה, הוא תפס מונית וביקש מהנהג ללכת לכתובת של ג׳ודי. כרגיל, כבר הייתה בראשו תוכנית נקמה מושלמת, מבחינתו לפחות. הוא רצה לתפוס שני ציפורים, במכה אחת. גם להתקדם, בדרך להשגת הקריפטון וגם לנקום בצורה היסודית ביותר, כזו, שתשאיר כאב וצלקת בלתי ניתנים לרפוי בתוכנית ארוכה שלוקחת את המושג נקמה לתחום האקסטרים שלה. כשהגיע לדלת ביתה של ג׳ודי, הוא דפק על הדלת, בחיוך רחב, מתרכז בטכניקות שג׳קסון לימד אותו. ג׳ודי פתחה את הדלת, היא הייתה נראה קצת מופתעת למראהו של דניאל.
ברקע, דניאל שמע בכי של תינוק, מה שהגביר את רף העצבנות שלו, אך למרות זאת, הוא המשיך לחייך והקפיד לא להסיר את מבטו מג׳ודי.
״ג׳ודי.״ אמר דניאל בחיוך
״דניאל.״ אמרה ג׳ודי, בקול חצי מהופנט, היה נדמה שעייניה לא מסוגלת להסתכל על דבר אחר, פרט לעיניו של דניאל. ״אתה נראה מוזר, למה העיניים שלך זוהרות? ״
ברקע בכי התינוק התגבר. ג׳ודי פנתה לסובב את ראשה, לעבר תינוקה. אך דניאל תפס בידה.
״שה, שה ״ הוא אמר ברוך אך בחיוך, מקפיד לא לאבד קשר עין עם ג׳ודי. ״הכל בסדר, אין אף אחד שבוכה.״
״אין אף אחד שבוכה״ חזרה אחריו ג׳ודי, בקול חולם ומשוכנע.
״יפה מאוד.״ אמר דניאל. ״עכשיו, תספרי לי בבקשה. איך קוראים לילד שלך?״
״אסף״ אמרה ג׳ודי בחיוך חולמני.
״אה…״ אמר דניאל בחיוך אך בקול המעיד על אכזבה (שכמובן הייתה מזויפת.)
״אנחנו לא אוהבים את השם הזה.״ אמר דניאל, מקפיד על חיוכו.
ג׳ודי הנהנה בראשה.
״אנחנו לא אוהבים את השם הזה״ חזרה אחריו ג׳ודי. משוכנעת לחלוטין. ״אנחנו לא אוהבים את השם הזה.״ חזרה בשנית והפעם אף הזילה דמעה ״אנחנו לא אוהבים את השם הזה.״ חזרה ג׳ודי בשלישית והפעם ממש פרצה בבכי.
״שה. שה ״ אמר דניאל בחיוך ״אנחנו עוד מעט נתקן את זה.״
״עכשיו תגידי לי. אני צריך לדעת שלושה דברים. תוכלי לספר לי?״
ג׳ודי הנהנה בראשה.
״יופי״ אמר דניאל ״אני צריך לדעת, איפה אני אוכל למצוא את יואל?״
״הוא בבית שלו עכשיו, יש לו משמרת איתי,״ אמרה ג׳ודי ״במטה הראשי, היום בלילה. אבל אני מניחה שהוא עכשיו בבית״
״יפה, יפה.״ אמר דניאל, ״ את יודעת מה הפעילות שהיום עומרי עושה ?״
״האמת, אני לא יודעת כל -כך.״ אמרה ג׳ודי בכניעה ״זו פעילות ריגול סודית של המוסד, בתחומי אירן. בשגרירות, נועה איתו, היא זו שיזמה את הפעולה.״
״ ועומרי, ידע שהיית עם יואל והבאת את אסף לעולם?״
״כן.״ אמרה ג׳ודי. ״הוא היחיד שיודע, חוץ ממך ומיואל ואני מניחה שגם מנועה.״ ג׳ודי הפיסקה לרגע. והתחילה לבכות, ״אבל אנחנו לא אוהבים את השם הזה״ אמרה תוך שהיא בוכה בכי תמרורים.
דניאל התענג כמה שניות על בכיה. בעוד אסף בוכה ברקע יחד עם אימו, דניאל הרגיש שהבכיות של שניהם עולות לו על העצבים. וכן החליט להנחית את המכה האחרונה.
״עכשיו ג׳ודי תקשיבי לי טוב.״ אמר דניאל. ״את לא הולכת לזכור את השיחה הזו, היא פשוט תברח לך מהראש.״
ג׳ודי הנהנה בכניעה.
״מהרגע שאני יוצא מפה,״ אמר דניאל בקול איטי, מקפיד לחייך ״את תודיעי למוסד שגילית שממתי. לא הסכמתי להצטרף לסקורפיו אז הם רצחו אותי בדם קר. את גילית את זה, כי הם תקפו אותך …״
דניאל עצר לרגע את שטף דבריו לקח נשימה עמוקה החזיק את ראשה של ג׳ודי, ביד אחת, כך שעיניה יסתכלו עליו כל העת ואת היד השנייה קיבץ באגרוף ושלח אותה בחוזקה ללסת התחתונה, מצד ימין של ראשה, כך עשה מספר פעמים, עד שווידא כי הלסת נשברה.
ג׳ודי נאנחה בכאב, אך המשיכה להסתכל בעיניים מרותקות על דניאל.
״… והראו לך תמונה שלו, של דניאל, מת . אף על פי, שיתברר לך אחר כך, שאני חי, את תחשבי שמדובר בדניאל אחר, והחבר שלך, לשעבר, שכל כך אהבת, מת.״ המשיך דניאל דניאל, כאילו מעולם לא עצר. ״אחרי שאני אצא מפה, את כל כך תיהי אבלה על מותי, שאת תחליטי להחליף את השם של אסף לדניאל, על שמי.״
ג׳ודי הנהנה ותוך כדי אמרה בכאב. ״דניאל אני כל כך מתגעגעת אלייך.״
״אה… וג׳ודי?״ אמר דניאל בחיוך, הפעם, למתבונן מהצד היה ממש ניתן לראות את הרשעות.
״יואל, הוא… נטש אתכם, הוא אמר שיש לו קריירה לפתח ושהוא צעיר והוא לא יכול ככה להרוס לעצמו את החיים בגלל שהחלטת לשמור על התינוק, לשמור את דניאל. ״
במילים אלו, דניאל יצא מהחדר, משאיר את ג׳ודי ואסף / דניאל לבכות, דניאל בלול וג׳ודי על הרצפה.
דניאל לא נח והלך במהירות לביתו של יואל. כשהוא פועל, המוח, בשילוב עם הרגש שכמו הניע את המכונה בגופו, דניאל הרגיש סיפוק ושלמות, זה הקל עליו מאוד עם התופעות לואי שהיו לו, אלה שהקפיד להסתיר מכולם, אפילו מעצמו.
בדיוק כמו שהיה עם ג׳ודי, גם את יואל הצליח דניאל להפנט במהירות. הוא כפה עליו, לספר לו על פעילות הריגול שהוא עושה עבור המוסד במועצה.
״איי יא יא״ אמר דניאל, בחיוך מרושע בעוד יואל מסתכל לו בעיניים מהופנט ״אתה יודע, בשנייה שאני אצא מהחדר, אתה תשכח שאני באתי לבקר אותך. אבל מה שכן יקרה שאתה פתאום תבין, שאתה לא רוצה לעבוד יותר במוסד. אתה רוצה להקדיש את כל חייך לתיק 1435 ואי אפשר לעשות את זה אם אתה מרגל בשביל המוסד. ״
״נכון מאוד,״ אמר יואל בקול מהופנט ״אי אפשר, זה לא יתכן.״
״יפה מאוד יואלצ׳וק אתה קולט מהר, ״ אמר דניאל בצחוק ״אתה תישאר במוסד בשביל דבר אחד, אתה תגייס את עומרי למועצה אחרי שהוא יהיה שבור מהמוות של נועה. עדיף שעומרי יהיה במועצה, ככה הוא יעשה לי פחות צרות נכון? אתה תשגיח עליו, שלא יתעסק בדברים שגדולים עליו.״
יואל הנהן במסירות גמורה.
״שני דברים אחרונים, יואל, לפני שהדרכים שלנו נפרדות לשנים הקרובות. אתה לא תזכור בכלל שאני קיים, לא תזכור שאי פעם נתקלת בי, כל פעם שיעלו את השם שלי, אתה תניח שמדברים על משהו שאתה לא מכיר, אך הדובר, מכירו היטב ולא תטריד אף אחד בשאלות על זהותי. כאני אתחיל לעשות צרות, מבחינתך זה יהיה אדם חדש, שלא פגשת אותו קודם. אתה תכיר אותי רק מהטלוויזיה ומהעיתונות וטו לא. דבר נוסף ואחרון, אני מבטיח,״ דניאל עצר לרגע כדי לנשום עמוק. הוא התרגש מהנקמה הקטנה שלו. ״התינוק שנולד לך ?״ המשיך דניאל, קולו נהיה גבוה במעט בשלב זה, כאילו הוא בעצמו עומד לבכות. אך למרות הקושי, דניאל הקפיד לא למצמץ, לשמור על קשר עין, לחייך בחיוך גדול ״… הוא… הוא מת בלידה לצערנו מאז, אתה לא יכול להסתכל לג׳ודי בעיניים.״
במילים אלו, יצא דניאל במהירות הבית של יואל, משאיר אותו לבד, להתמודד עם המידע.
דניאל מיהר לרחוב, הוא שלף את המכשיר הנייד, בעל הקו הלוייני המאובטח, שג׳קסון נתן לו, לצורך תקשורת ישירה ומאובטח ביניהם.
״ג׳קסון ?״ אמר דניאל ״אני צריך טובה, מהקשרים שלך בצמרת ה-CIA שני מרגלים של המוסד, נמצאים שם… בשגרירות, איראן, במשימת ריגול, אני צריך שתדאג שיהרגו את הבחורה ויתנו לגבר להימלט.
״אתה בטוח דניאל ?״ שאל ג׳קסון מהעבר השני של הקו, בלי להוסיף שאלות מיותרות.
״כן״ אמר דניאל בחיוך החלטתי.
״יבוצע דניאל. ״ אמר ג׳קסון.
״תודה.״ ענה דניאל בחזרה וסגר את הפלאפון.
2010:
ניני פגש את אדם, באותו הבוקר במעלית. יורדים לקומת הפיקוד לצורך דיון מטה של ״משימות מיוחדת.״ דיון שנערך בהשתתפותם מידי יום בשעה 8:00 בבוקר. ניני, עטה משקפי שמש, סימן לכך שהגיע לפני דקות ספורות מבחוץ והחזיק בידו כוס קפה – כזו שוודאי הספיק לקנות בקפיטריה בכניסה.
״בוקר״ אמר ניני בחיוך קל, לאדם.
״בוקר טוב״ אמר אדם. משיב בחיוך קל אף הוא.
״בוא לא נקפוץ למסקנות אדם.״ אמר ניני בגיחוך ״אנחנו עדיין לא יודעים אם הבוקר יהיה טוב.״
אדם נאנח באותה אנחה שבה נאנח בכל החודשים האחרונים בהם שמע את בדיחת הקרש הלא מוצלחת הזו .
השניים שתקו למשך כשנייה וחצי ואז ניני הפר את המתח וחשף את הפיל שבחדר, אדם ידע כי הוא עושה זאת שכן הם חייבים לעבוד טוב ביחד ואסור שיהיה מתח ביניהם.
״הבנתי שנפרדתם. אני מצטער״ אמר ניני בכנות.
אדם נהם לאישור במעיין אדישות שכזו.
״אל תדאג, היא פשוט… לא מבינה את מה שאנחנו עושים. ״ אמר ניני, ספק לעצמו ספק לאדם ״היא עוד תבין…״
״הבעיה היא שאני מסכים איתה.״ אמר אדם בכנות ״עם כל אחת מהטענות שלה. אבל אני חייב לעשות מה שהוא רוצה. מה שעל הפרק חשוב מידי.״
הפעם זו היה תורו של ניני להיאנח.
״אח שלך… צודק… הפעם״ אמר ניני בחומרה, אך בטון כזה שלא השאיר ספק שפעמים רבות עומרי טועה. ״הוא גם לא יעשה משהו לא תקין.. לפחות לא עכשיו.״
אדם הנהן. והקשיח מבטו.
״יש לך בטן מלאה על אח שלי. אה ? ״ אמר אדם.
״אולי״ אמר ניני.
״אבל אתה לא מכיר אותו… אני מכיר אותו הרבה יותר זמן ממך. ו…״ אמר אדם בטון חמור ״אם אני סומך עליו זה נראה לי סיבה מספיק טובה גם לך לסמוך עליו. אלא אם כן, אתה יודע משהו שאני לא.״
עיניו של ניני נצנצו לרגע. ״כן. אתה צודק״ הוא אמר בקול מסויג במעט ״סתם, זה ספציפית הבעיה עם עומרי, זה… אתה יודע, כל המועצה.״
אדם הנהן בריצוי. גם אם שם לב לנצנוץ בעיניו לסיוג בקולו של ניני, הוא החליט להתעלם.
״אתה סומך *עלי* בכלל ?״ שאל אדם לפתע.
״למען האמת, ולמרבית ההפתעה, אני חושב (ומרגיש) שכן.״ אמר ניני, בקול מופתע מעט, מעצמו. ״הייתי בטוח שלא, אבל… ראיתי את היושר שלך במבצעים ובתחקירים ומשום מה כל החושים שלי, שמתבררים כמצוינים ככל שהשנים עוברות, אומרות לי שאפשר לסמוך עלייך.״
אדם הנהן בסיפוק מה ויצא מהמעלית, בשעה שזו נפתחה.
כאשר ניני בעקבותיו צעדו לעבר חדר גדול, שעל דלתו היה רשום ״מ.מיוחדים״ אדם פתח את הדלת בחיוך גדול.
״ב-וקר טוב .״ אמר אדם, ליושב החדר. שבמקרה הזה כלל אישה אחת.
האישה, הייתה בעלת שיער ארוך בצבע בלונד, אם כי היו מעורבות בו, נגיעות של שחור. היא הייתה בגובה ממוצע, ככל שהישיבה בשולחן אפשרה להעריך והיא ענתה לשם מירי, אם כי, אם הייתם קוראים לה אסתר, יתכן שהיא הייתה מסובבת מבטה ומחפשת מי קרא לה.
״אה…״ אמרה מירי ״ניני, אדם, טוב שבאתם.״ היא החוותה בידה לגבי המושבים שלצירה, כמסמנת להם להתיישב.
״הצטערתי לשמוע אדם.״ אמר מירי, ברכות, לא ממשה עיניה מהמסמכים.
״אתה אמרת לה?״ אמר אדם והפנה את ראשו בשאלה לניני, שמיהר להניד את ראשו.
מירי הרימה ראשה מהמסמכים.
״אתה לא זוכר את הבקשה שהגשת ?״ שאלה מירי. ״רשמת שם שאתה רווק. נכון לרגע זה.״
״אה…״ אמר אדם, ״נכון סליחה.״
״אין בעיה.״ אמרה מירי.
״נו, אז מה עם זה ?״ אמר ניני. ״אישרו לנו ?״
״כן.״ אמרה מירי. באדישות קלה ״וגם לנטשה. ברכותי אתם צללים באופן רשמי ועד שלא תחזירו את הסטטוס, לא תוכלו לפקד בשום מוסד ביוני מוכר של המדינה.״
״כאילו שמשהו רצה״ אמר ניני, ספק לעצמו ספק לנוכחים.
״כל הנתונים שלנו נמחקו מכל המערכות?״ שאל אדם ״כולל מפה?״
״כן.״ אמרה מירי. ״אחרי שהועדה ראתה שאתם יכולים להגן על עצמכם ועשו הערכה שאתם לא מאיימים על קיומו של האירגון, החליטו לתת לכם את הצללית. כמובן זה לא פותר אתכם מהאחריות המבצעית שלכם. אבל כן זה יתן לך חופש תנועה. אתם יכולים להכנס לכל מקום. עם כל זהות שתבחרו, אין עלכם שום תיעוד. למעשה אתם לא קיימים. המערכות מכירות 3 טביעות אצבעות, אך לא מוצמד להם שום דאטה. ״
״טוב.״ אמר אדם. ״עוד משהו שצריך לדבר עליו?״
״כן.״ אמרה מירי. ״משרד ראש הממשלה, ומנהלת המבצע, אישרו שהם גייסו לפני כמה שנים טייסת לפרויקט נקסוס. הטייסת לא זו היא שמדאיגה אותי, היא עברה את כל ההליך הרגיל כולל תחקיר, בדיקת רקע, אימונים ובדיקות. מה מפחיד אותי זה כל הסיפור מסביב נקסוס.״
״במה בדיוק מדובר?״
״בלב בית ספר, מפוצץ בילדים בעלי רמות ייצור של למדא גבוהות, יש פרויקט סודי של המוסד, הכולל אובייקט מהחלל החיצון, בכיר במשרד ראש הממשלה,״ סיפרה מירי נמרצות ״וראש מדור באגף מבצעים, עם תיק ריק מידי. יותר מידי״
״זה נשמע כמו התחלה של סיוט גרוע״ אמר ניני
״בדיוק״ אמרה מירי. ״הבעיה היא שזה פרויקט דגל של ראש הממשלה, וראש אגף מבצעים לא מוכן לעשות בדיקה מקיפה כי הוא פוחד שראש הממשלה יתקפל.״
״יש לך תיק של המבצע ? מי זאת בכלל ראש המדור באגף מבצעים הזו?״ שאל אדם עניינית.
״אממ…״ אמרה מירי בעודה מעיינת בתיק, ״ג׳ודי גורן?״
״השם מוכר…״ אמר אדם בעודו מגרד בראשו.
״כן.״ אמר ניני, בעודו מהרהר. ״חבל שאיה לא פה. לפי מה שאני זוכר, הוא מופיע בתיק שפילחנו למועצה בעניין סקורפיו, היא יצאה פעם עם משהו בשם דניאל שנרצח, שניסו לגייס לסקורפיו. מה שמוזר זה, שהיא לא זכרה את השם שלו – והיא דוברת אמת היא עברה 10 פעמים פוליגרף בעניין. היה עוד משהו מוזר היא שינתה את השם של הבן שלה. מאסף לדניאל״
״באיזו שנה זה היה ? ״ שאל ניני, בנימה סתמית, אל אף שכל הנוכחים בחדר ידעו שהוא מכוון לטווח תאריכים מסוים.
״שנת 2000״ אמרה מירי בביטול. ״זה כנראה צירוף מקרים, כי דניאל האריס היה בערך בן 10 בשנת 2000.״
״טוב, את רוצה שבכל מקרה נבדוק עליה ? נרחרח? ״ שאל אדם ״על הרמדי״ת גורן״
״כן, אתה תרחרח, אבל אדם, רק לרחרח. גם ככה ״מבצעים״ חושבים שאנחנו מתחילים להתערב להם יותר מידי. אל תחקור אותה ואל תתקרב אליה אפילו.״
אדם הצדיע וחייך.
״ניני, אתה תבדוק את הטייסת שגייסו,״ אמרה מירי ״אבל שוב, רק בדיקת רקע וכו׳ בלי יצירת קשר!״
״טוב. אני יצאתי״ אמר אדם. ״סיימנו פה נכון ?״
״כן.״ אמרה מירי. ״למה יש לך מה לעשות?״
״כן,״ אמר אדם ״יש לי פעילות מחר בספרד. אני ונטשה מורידים שם איזה חולייה שרוצה לעשות פיגוע בקהילה היהודית. הנכס שדיברת איתנו עליו? אז הוא התחיל לדבר.״
״ממתי נטשה משתתפת בפעילויות כאלה?״ שאלה מירי
״אסטרטגיה חדשה של עומרי.״ אמר אדם בחיוך ״הוא רוצה שהמוסד יהיה חייב למועצה טובות או יותר נכון לכוח המשימה של המועצה.״
״הבנתי״ אמר מירי. ״טוב תתנהגו יפה.״
אדם חייך, הנהן ויצא מהחדר
״ניני, תבוא ב-14:00 לחדר תדריכים,״ אמר אדם בכובד ראש ״אנחנו מתחילים להכין תכניות פעולה למבצע שהראש ביקש.״
ניני הנהן.
״גם את באה?״ שאל אדם מפנה שאלתו למירי.
״לצערי. רוצים שאני אפקד מהחמל על חוליה 4.״ אמרה מירי.
אדם הנהן ויצא מהחדר.
ניני קם ממושבו אף הוא, התמתח והתקדם לכיוון הדלת.
״אנחנו מכירים נכון?״ אמרה מירי לפתע בעודו עם הגב אליה, ידו כבר אוחזת בידית החדר.
ניני הסתובב ״מה זאת אומרת?״ שאל ניני, בפנים חתומות.
״אנחנו נפגשנו, ביקום ממנו באתי פעם,״ אמרה מירי ״אני לא זוכרת אבל…״
״לא בדיוק ביקום ממנו באנו אבל אכן נפגשנו בעבר.״ אמר ניני בחיוך בקול שקט.
״אני כאילו מרגישה, שהיית,״ אמרה מירי ״כאילו מפקד שלי או משהו כזה. אני לא זוכרת, אבל מרגישה.״
״את עוד תזכרי.״ אמר ניני. ״אל תדאגי אסתר. הכול מתנהל בדיוק לפי התוכנית.״
